היצירה "עטוף" של פינטו ופולק עלתה לראשונה בשנת 1997 וזכתה בפרסים רבים.  פינטו ופולק החליטו לחדש אותה בשנה שעברה ולהציג אותה מחדש לקהל הצעיר והמבוגר, ולא ברור מי ייהנה יותר. ענבל פינטו ואבשלום פולק, זוג יוצר ביחד ולחוד, זכו בימים אלה בפרס שרת התרבות למחול, על יצירתם "פרח קיר".

ב"עטוף" אנו מבקרים בארץ פלאות מופלאה, בה הכול יכול לקרות. ריקוד של רגליים, שיחה על ספסל בשפת הקליקים, תרנגולת בעלת שתי ראשים, מקהלה בעלת רגליים ארוכות. זוהי יצירה הפונה לכל המשפחה עם רגעי קסם קטנים ומהודקים.

המופע נפתח במחול של רגליים. רק הרגליים נעות ורוקדות לקצב קליקים עדין. לאט אנו מגלים שהרגליים מחוברות לרקדניות, דואט בו הן חלק מישות נעה אחת וגם בדיאלוג בינהן.

גברת בשמלה אדומה כותבת במכונת כתיבה אשר מחוברת לגבו של המזכיר שלה, אשר כורע על ארבע. מקצב מכונת הכתיבה נותן קצב לריקוד בתוך התמונה הסוראליסטית.

מקהלת הענקים יוצרת אנתנחתה קומית.

אחד מחוזקיה הוא שפת המחול של הלהקה שנראית כאן במיטבה – לכל דמות את ההליכה שלה, את הצעדים שלה, שמשלימים את דמותה. הרקדנים בעלי יכולת גופנית מצוינת, מסוגלים לכול, ותוך כדי ריקוד מצליחים גם ליצור מנגינת קליקים תואמת אשר נותנת מקצב לתנועה. התלבושות נעות על הציר הלבן – אדום, ומעוצבות להפליא. אין ספק שאנחנו ביקום נפרד, תיאטרלי, הומוריסטי, אחר.

"עטוף" נוצר לדבריה של פינטו בהשראת העיר ניו יורק בה התגוררה במשך מספר שנים. הסאונד האורבני, היופי והכיעור, הרעש מול השקט, הניכור והצורך למצוא אהבה שנמצאים בעיר זה לצד זה. סירטו של  הבמאי הצרפתי ז'אק טאטי, "הדוד שלי", היוה אף הוא מקור השראה. למענכם, הבאתי קטע קצר מתוך הסרט, שימו לב לסאונד הנפלא ולקליקים העדינים, תמצאו הד להם במופע.

הדמויות בעטוף  מחפשות אהבה, קרבה וקשר.  הן נעות מתמונה לתמונה, כאשר צבי פישזון המוכשר נותן את הסייד קיק שמחבר ומניע בין התמונות. ביקום הקסום לא נוצרת עלילה שניתן לעקוב אחריה, רק רגעים מתוקים ומפתיעים. לטעמי חוט מקשר היה מחזק את היצירה כפי שקורה ביצירות אחרות של פינטו ופולק, (למשל "אבק" המצוינת)  אך גם כך העבודה מקסימה.

עטוף

להקת המחול ענבל פינטו ואבשלום פולק

מידע נוסף באתר הלהקה

כרטיסים: סוזן דלל