אירועים, אמנות, סדנאות, תערוכה

בית ספר לאמנות פוגש מוזיאון

לבית הספר לאמנות המדרשה יש הישגים רבים להתכבד בהם, ואמנים מוכרים רבים יצאו מבין שורותיו ולימדו בו. כדי לחגוג את שנת ה-70 להיווסדו, מתבקש היה לאצור תערוכה של אמנים אלו. אך במדרשה בחרו בקונספט אחר ומפתיע – להפוך את המוזיאון לבית ספר לאמנות פתוח לקהל. ביתן הלנה רובינשטיין (השייך למוזיאון תל אביב)  זכה למערכת שעות עם שיעורים בהם יכולים להשתתף המבקרים בתערוכה, שיעורי אמנות וסדנאות, מבחני קבלה לבית הספר, שיעורי ערבית, הרצאות פרפורמטיביות בתולדות האמנות, קריאה בספריה, ישיבה בקפטריה (הקפה על חשבון בית הספר) וגם משחקי פוקר בהפסקה. לדברי מרי, אוצרת שפגשתי, זהו "המקום הכי חם בעיר" בימים אלו.

בפתיחה החגיגית נשאו דברים סוזן לנדאו מנכ"לית והאוצרת הראשית במוזיאון תל אביב, תמר אריאב נשיאת מכללת בית ברל, גבי קלזמר דיקן המדרשה ואבי לובין, אוצר התערוכה.

ICHa161201_3941
סוזן לנדאו מימין, לשמאלה תמר אריאב וגבי קלזמר. נסתר מעט מאחרי קלזמר אבי לובין. צילום: ענבל כהן חמו

אבי לובין מרכז את תכנית לימודי ההמשך במדרשה לאמנות יחד עם מירי סגל. בשיחה עם לובין ניסיתי להבין מה מעניין אותו כאוצר ומה ניסה להשיג בתערוכה. לובין מסביר כי פחות עניין אותו ליצור תערוכה היסטורית, שמנסה לקבוע מי חשוב ומי לא, ומי ראוי להיכנס לקנון. דרך התערוכה מציע לובין את האפשרות לבחון שאלה עקרונית בנקודת הזמן הנוכחית – מה תפקידו של בית הספר לאמנות. בהשראת מודלים כמו הבאוהאוס, בלק מאונטן קולג' והחממה של אביטל גבע, מנסה לובין להפוך את המרחב המוזיאלי למרחב אוטופי בו ניתן להתנסות בשיטות למידה שמקיימות יחס בין חינוך, פעולה והתצוגה.  לי הזכיר הדבר שיעור בבית הספר הדמוקרטי בו למדו בנותי  – שיעור שנקרא "סדנה נודדת" וכלל אמנות ומדעים, שנלמדו תוך טיול בטבע.

מרחב הלנה רובינשטיין חולק לשלושה מרחבים. הגלריה העליונה היא מרחב הכיתות והגלריה התחתונה היא מרחב הספרייה, המחקר והארכיון. בכניסה, מרחב ציבורי – חצר, קפיטריה וחנות. לצורך התערוכה נבחרו יצירות של מורי בית הספר בעבר ובהווה, ונוצרו יצירות חדשות הקשורות לקונספט בית הספר – החל מהדשא המוכר במרכז המדרשה, חנות לציוד משרדי, סטודיו, כיתות, עמדת מחשב נטושה, ואף פינה לאב הבית.

"במלאי" - מיצב המתחזה לחנות לצרכי משרד ואמנות של רועי מנחם מרקוביץ
"במלאי" – מיצב המתחזה לחנות לצרכי משרד ואמנות של רועי מנחם מרקוביץ

בכניסה, מיכל הימן תעביר מבחני קבלה לבית הספר לאמנות – באמצעות המבחן הרביעי שפיתחה. המבחן הוצג לראשונה בשנת 2010 במוזיאון ואן אבה בהולנד והתבסס על מבחן של הפסיכואנליטיקאי היהודי-הונגרי ליאופולד סונדי.  זהו אבחון ניסיוני של יחסי קירבה. המאבחנת מציגה למשתתף מקצבי כרטיסים עם פורטרטים ודורשת ממנו להצהיר על משיכה או דחייה כלפי הדמויות שמופיעות בכרטיסים.

מבחן מיכל היימן(M.H.T.)  מס. 4  - אבחון ניסיוני של יחסי קירבה, 2010
מבחן מיכל היימן(M.H.T.) מס. 4 – אבחון ניסיוני של יחסי קירבה, 2010

בכניסה למרחב הכיתות – הצבה של אניסה אשקר שתלווה בפרפורמנס – ציורים ממוסגרים מ-2015 שכותרתם "בעקבות ואן גוך, מירו וחודש אוגוסט". הציורים נוצרו בעקבות המתיחות בעזה והעליה באלימות ברחוב הישראלי, מלווים בציור על הקיר עצמו. העבודה בשלושה צבעים – הצהוב בעקבות ואן גוך, האדום בעקבות מירו, והשחור מתייחס לאלימות אוגוסט. רובד נוסף בציורים הוא השפה הערבית שהופכת לקליגרפיה – בתוך הציור מופיעה כותרת העבודה כטקסט בקווים שחורים שהופכים לאיור. דרך הקליגרפיה מעלה אשקר גם את מקומה של השפה הערבית בישראל והלגיטימיות שלה בחברה ובאמנות.

"בעקבות ון גוך, מירו וחודש אוגוסט" של אניסה אשקר
"בעקבות ון גוך, מירו וחודש אוגוסט" של אניסה אשקר

בחלל העליון מירי סגל התאימה לחלל בהלנה רובנישטיין עבודה מ-2012  הנקראת "תלוי". זוהי פינת שיחה אוטופית לזוג שנוצרת באמצעות תלייה באוויר של שני כיסאות בית קפה ושולחן. הכיסאות תלויים זה בזה באופן שתנועה באחד מהם מהדהדת בכיסא האחר. במהלך התערוכה, הצופים יוכלו לתאם שיחה אישית עם האמנית ולקיים שיחה בפינת הישיבה התלויה באוויר.

מירי סגל - "תלוי"
מירי סגל – "תלוי"

עדיין בחלל הכיתות והסטודיואים, נמצא את מכונת הציור של גבי קלזמר, המופעלת על ידו ב"שיעור סטודיו" פעם בשבוע. בעזרת אמצעי עזר מכני, המכונה, אשר מאפשרת לצייר קווים אופקיים ישרים הופכת לכלי בידי האמן. אמנם האמצעי מכני, "טיפש" אך היצירה עדיין אנושית מאוד. קלזמר בוחר את הצבעים והדוגמה הבסיסית של הפסים האנכיים, את הרוחב והדפוס, ואז מעביר מברשת נקייה מימין לשמאל ומשמאל לימין בעזרת המכונה. גם פעולה זו מערבת את האמן, אשר מחזיק את המברשת וקובע את הלחץ על הבד, וכן את רוחב המברשת והמרווח בין הפסים. לפעמים הדוגמה לא עולה יפה, וקלזמר מתחיל מחדש ציור ומעלים את הקודם מתחת לדוגמה חדשה. למראית עין, יש כאן פעולה פשוטה וחוזרת, אך בפועל מעורבות בה הרבה נקודות שיקול דעת של האמן והחלטות כיצד להתקדם, ואולי ההחלטה החשובה ביותר – מתי לעצור. הציור באופן זה נראה "שלם" גם בהרבה נקודות לאורך הדרך, וזהו שיקול דעתו של האמן מתי הוא בוחר לעצור ולהכריז על עליו כיצירה מוגמרת.

גבי קלזמר ב"שיעור סטודיו", מפעיל את מכונת הציור. צילום: ענבל כהן חמו
גבי קלזמר ב"שיעור סטודיו", מפעיל את מכונת הציור. צילום: ענבל כהן חמו

ליד מכונת הציור נמצא את עבודת הווידאו של אלונה פרידברג, מרכזת לימודי האמנות במדרשה. העבודה מופעלת על ידי חיישן, כך שברגע שצופה מתיישב בכיסא וידאו באורך של דקה ובו סטודנט מנגן בגיטרה על רקע שיר חלוצי. אופן התבוננות אחד הוא של הצופה בסרטון, ואופן צפייה שני הוא של הצופה מבחוץ, אשר צופה בהקרנה המציגה חמשירים הנסתרים מעיני הצופה בעמדת הווידאו.

מיצב ווידאו של אלונה פרידברג
מיצב ווידאו של אלונה פרידברג

בין לבין, במדרגות, נמצא את עבודתו המשעשעת של בן הגרי "החמצה". הגרי כבש ירקות בדגמי פרצופים, ומזכיר לנו שאמנות יכולה להיות לעתים גם קלילה ומשעשעת.

בן הגרי והחמוצים
"החמצה" של בן הגרי

במרחב התחתון של הגלריה נמצא מרחב הספרייה, העיון והמחקר.

אורית אדר בכר יוצרת עבודות צילום במחווה למוריה הוותיקים ומשחזרת עבודות שלהם מ-1974. במחווה למיכל נאמן, היא מייצרת זוג צילומים שמזכיר עיניים, תוך שימוש בסרטי הדבקה שאופייניים לעבודתה של נאמן. על הקיר דף המכוון ליצירות שאליהן התייחסה.

עבודה של אורית אדר בכר, מחווה למיכל נאמן "העיניים של המדינה"
עבודה של אורית אדר בכר, מחווה למיכל נאמן "העיניים של המדינה"

קרן גלר יוצרת ספרייה, מקרטוניות הצללה של מכוניות. כמו בספריה, התוכן נחבא בפנים, ואנו רואים רק סימן שמרמז עליו. המיצב מותאם במיוחד למקום, ויוצר מחיצה בין שני עמודי הגלריה. האם נסדר את הספרייה לפי תוכנה? או לפי האסתטיקה הנוצרת מהכריכות?

קרן גלר, ספרייה
קרן גלר, ספרייה

מיכל נאמן מתייחסת אף היא לנושא הספרייה, דרך מבט אישי וחקירה פנים משפחתית. על טרמפולינה השייכת לבנה, היא מניחה את כל כתבי מרקס ואנגלס, במהדורה מקורית שהייתה שייכת לאביה עם הערותיו.

"כל כתבי מרקס ואנגלס", מיכל נאמן
"כל כתבי מרקס ואנגלס", מיכל נאמן

אם נעמיק ונרד, נמצא גם את חדרו של אב הבית. הפינה שרוב דיירי בית הספר אינם מגיעים אליה בדרך כלל. בהצבה של דינה שנהב, המקום מרוהט באביזרי ספוג, ומעלה על הדעת מקום מכושף, מוכר וזר גם יחד.

דינה שנהב, "חדרו של אב הבית"
דינה שנהב, "חדרו של אב הבית"

התערוכה מעניינת, ונראה שכדאי לבקר בה בזמן שמתקיימת בה פעילות "מערכת", ולהתנסות בבדיקה של אפשרויות הלמידה שהיא מציעה, מעבר לתערוכה סטנדרטית.

בית ספר לאמנות
תערוכה לציון 70 שנה להקמת המדרשה לאמנות

מוזיאון תל אביב, ביתן הלנה רובינשטיין

עד ל-31/12/16

הכניסה חופשית

מידע נוסף באתר מוזיאון תל אביב

למערכת השעות והפעילויות