אמנות, תערוכה

חיות, הומור ואמנות

רותי דה פריס – "לב פראי"

רותי דה פריס יוצרת פסלים מחומרים נמוכים בטכניקה מרושלת במתכוון. האמנית הצעירה (28), היא בעלת תואר ראשון מהמדרשה לאמנות ותואר שני מבצלאל. בכניסה לגלרית הקיבוץ מתגלה חלל גדוש בפסלים והצבות. לכל מקום שהעין פונה יתגלה אובייקט פיסולי ואף הקירות והמעברים מצופים בנייר מודפס שהוא חלק מהעבודה. עבודתה של דה פריס משדרת משהו קדמוני שפונה ישירות אל הלב – אולי אל ה"לב הפראי" כשמה של התערוכה. כשמתבוננים בפיסול המבוצע באופן ילדותי ומלא הומור, נדמה כי הגענו לגן שעשועים שיצרו ילדי גן עם גננת יצירתית במיוחד, מחומרים יומיומיים שנמצאים מסביב. העבודות מלאות בסמלים שחלקם חוזרים על עצמם, למשל המנורה, וחלקם מוכרים מעבודות קודמות של דה פריס.

אלמנט פיסולי תלוי על קיר - רותי דה פריס
אלמנט פיסולי תלוי על קיר – רותי דה פריס

דה פריס יוצרת דמות גדולה מדפי מחברת משובצים, דמויות מבדים תפורים גס, מיצבים מחומרים יומיומיים כמו עדשים וקטניות ועוד ועוד.

דמות מדפי משבצות של רותי דה פריס
דמות מדפי משבצות של רותי דה פריס

הגודש יוצר עולם קסום בעל חוקים משלו, שנוצר מצד אחד בעבודה עמלנית ומדויקת, ומצד שני בעבודה בעלת תפרים גסים, שעומדים לצד מיצבים מדויקים ומוקפדים. לדה פריס יש שפה ויזואלית שאפשר לראות גם בעבודות קודמות – מנדלות עדשים חוזרות גם בעבודה זו, יחד עם הדמויות העטופות. עם זאת, הדגש בתערוכה זו הוא על החיות הנבנות מחומרים כמו יוטה, קש ובדים ויוצרות מרחב מלא דמיון וחיים.

חיה קמאית או אולי פטיס, של רותי דה פריס
חיה קמאית או אולי פטיש, של רותי דה פריס
האם זו ציפור או מטוס או אולי דאון?
האם זו ציפור, מטוס או אולי דאון?

אודי צ'רקה – "ספק חשיכה, ספק אינה חשיכה”

אודי צ'רקה מציג בגלריה גבעון מיצב, ציורים ועבודות וידאו. שם התערוכה לקוח ממסכת שבת, ומתייחס לזמן בין השמשות, בין שקיעת השמש לזריחת הכוכבים, זמן שאינו יום ואינו לילה. צ'רקה מנסה לומר משהו על סדר הטבע, על אמונה ודת, אם כי אמירה זו מעורפלת למדי ונוכחת בעיקר בטקסט האוצרותי. החלק המסקרן בתערוכה הוא המיצב בקומה השנייה של הגלריה, המכיל תולעי משי חיות בקופסאות קרטון, אשר צוות מתנדבים מהתיכון בו הוא מלמד מספק להם עלי תות באופן שוטף.

תולעי משי במיצב של אודי צ'רקה
תולעי משי במיצב של אודי צ'רקה

את התולעים שמתחילות לטוות מעבירים המתנדבים אל ענפים הנמצאים בחלל הגלריה, שם הן יוצרות מיצב פיסולי כמו טבעי. הדבר שאהבתי ביותר במיצב היה הסאונד – קולן של אלפי תולעי משי מכרסמות עלים, קול עדין כמו של בועות קצף שמתפוגגות באמבט.

תולעי המשי מועברות לענפים שם הם טוות את קוריהן במהלך התערוכה
תולעי המשי מועברות לענפים שם הם טוות את קוריהן במהלך התערוכה

בקומה למטה ציורי חזנים בדיו, אשר חלקם מחוקים במים. הציורים יפים מאוד ורובם מראים פנים בדרגות מחיקה שונות, עם נזילות מים ודיו, שהופכים אותן לאוביקט פיוטי, שחייו נמצאים במישור אחר. את הוידאו שנמצא בקומה התחתונה קשה לפענח, ורק מתוך הטקסט המלווה הבנתי שמדובר בתהליך של תפיסת דבורים והוצאת העוקץ שלהן. מהלך מעניין כשלעצמו, אך מבוצע באופן לא ברור והקשר שלו לשאר העבודות חלש.

רבנים מחוקים של אודי צ'רקה
רבנים מחוקים של אודי צ'רקה

גלריה הקיבוץ וגלריה גבעון נמצאות במרחק דקות הליכה אחת מהשנייה, מומלץ לבקר בשתיהן, ואם אתם כבר שם כדאי להוסיף גם ביקור בגלריה גורדון בתערוכתה של פנינה רייכמן.

רותי דה פריס/לב פראי

גלריה הקיבוץ

20.4.2017 – 20.5.2017

אודי צ׳רקה/“ספק חשיכה, ספק אינה חשיכה”

אוצר: אבי לובין

גלריה גבעון

21.4.2017 – 20.5.2017