הנסיעה לעין חרוד ביום גשום לא קצרה אך מתגמלת. במשכן לאומנות בעין חרוד מוצגות שתי תערוכות גדולות, של אורי ניר ותמר גטר, ובנוסף תערוכה קבוצתית צנועה יותר בשם "צאינה וראינה" של אמניות נשים ועוסקת בנושאי מגדר ואמונה.

במרכז העניין, התערוכות של אורי ניר ותמר גטר, אשר יוצרות כל אחת בדרכה עולם שלם, מורכב ועשיר באמצעי ההבעה ובתכנים הנמצאים בו.

אורי ניר בורא עולמות של פנטזיה אפלה. בפסלים, ווידאו ועבודות נייר, הוא יוצר עולם חסר מבוגרים. הילדים הם ניצולי אפוקליפסה, הם העולם, עולם ללא נחמה ושקט.

האוזניים של ביתו התינוקת של ניר הופכות לפרפרים, לעגילים, לאברי מין נשיים, לאביזרי קישוט המפארים אפרכסות משומשות של טלפונים ציבוריים. הענוג נוגע במלוכלך, אמצעי תקשורת אחד פוגש את האחר. גם הטלפון וגם האוזניים עוצבו בידי אדם אחד, והופקו בידי אחר על ידי מכונה. אך האחד הוא רדי מייד, חפץ שהופקע משימושו המקורי, והשני והשני יצירת הדמיון של האמן. סריקת האוזן של התינוקת הוזנה למחשב כמודל תלת ממדי, ושם עוצבה באופן אבולוציוני – מתפתחת מדגם לדגם, נהיית מורכבת יותר וגם מתפרקת לבלייה דיגיטלית על ידי חורים.

בווידאו אחד עולם בו יש רק ילדים ופרפרים, ובו המבוגר מופיע כיצור אחר, בעל עיני פרפר, שאינו רואה ואינו יכול לראות את הילדים, שעליהם עליו להשגיח. בווידאו אחר משיג ניר אפקט של הזרה על ידי צילום באינפרה אדום (ובשחור לבן), כך שהצמחייה הירוקה הופכת ללבנה. הסרט צולם בפארק הירקון, אבל אצל ניר המקום לא מזוהה, מעין גן עדן מהופך. ילד מכוסה קעקועים מתרוצץ בגן, מעיף לשמיים את אחותו, התלויה על בלוני הליום ענקיים. האם יעזוב את החבל? ברקע נשמע דיבור מעוות, ספק קינה, מלווה במוזיקה. על הקירות ליד חדר הווידאו, מילות השיר אשר מדובר בתוכו – אנגלית משובשת אשר חוזרת על ההברות ma pa sis בתוך מילים שונות. עולם זר, שאינו ממהר להתפענח ושואב את הצופה לתוך ההיגיון המגמתי שלו.

תמר גטר עוסקת ברישום, רישום אינטנסיבי ואולי אובססיבי. סרטון יוטיוב על גלגול הרפיה של סוס, גרם לה להתפעלות מהחופש המוחלט שבו הסוס מתגלגל על גבו ומתפלש בחול. החופש של הסוס בתמונות הנעות הופך לרישומים אקספרסיביים שהתחושה העולה מהם היא דווקא של סבל. גטר רושמת שוב ושוב את אותה סצנה והתוצאה מלאת עצמה ומרגשת. גטר מוותרת על מעמדו האצילי וההרואי של הסוס באמנות. רגע השחרור שלו הופך לדימוי של סבל, הפוך על גבו בתנוחה בלתי אפשרית. מה שנותר הוא להתבונן בקו הסוער של הרישום, בתנועה העוויתית של היד הרושמת, ולחוש את התנועה עוברת דרך גופנו.

בחלל הראשון מוצגים בגריד עשרות רישומים נפלאים של סוסים.

בחלל המרכזי בנתה גטר קיר זמני  בתוך החלל. בצד החיצוני  מוצגים רישומים – סוסים ליד בני אדם. תמונות של סבל וכאב בתזמור ובהדהוד. בצד הפנימי – גטר הופכת את הקיר לשחור ורושמת עליו בלבן  ובצבע – סוסים מעוותים ונכים, קו לבן על פני השחור, ומעל – רהיטים במבט מלמטה בפרספקטיבה בלתי אפשרית מכסים בשקיפות את הסוסים שמרפים מאחוריהם. ציורים ללא מסגרת, גדולי ממדים, שיוצרים יקום חליפי מרחף.

תערוכותיהם של ניר ושל גטר שונות בכל דרך אפשרית – רישום מול פיסול ווידאו, אקספרסיביות של היד מול יצירה מתוכננת וערוכה באמצעים טכנולוגיים. ועם זו, הן מהדהדות זו את זו ביקומים החליפיים שהן בוראות ובנגיעה החשופה בנפש האמן היוצר. המבנה ההיסטורי המיוחד של משכן לאמנות עין חרוד, המואר באור טבעי ורך מיטיב עם שתיהן ומזמין ביקור גם ביום גשום וחרפי כמו זה בו היינו.

הליוטרופיון/תמר גטר

סכר פרפר/אורי ניר

המשכן לאמנות עין חרוד

מידע על התערוכות באתר המשכן לאמנות