אנימיקס חי בתל אביב
פסטיבל אנימיקס הוא חגיגה קיצית של סרטי אנימציה וסדנאות קומיקס שאני מחכה לה מידי שנה. אנימיקס מוכיח שבניגוד לתפיסה הרואה בסרטי אנימציה דבר לילדים, אנימציה היא מדיום לכל הגילאים, ויתכן שמבוגרים אף יעריכו אותו יותר. הפסטיבל מכיל שלל סדנאות והרצאות בנושא קומיקס ואנימציה ואירוע פתיחה מוזיקלי וססגוני. באירוע הפתיחה יוענק אות יקיר הפסטיבל לאנימטור המקורי שרון גזית, שיצר אין ספור סרטים, סדרות ומלמד כמעט בכל בתי הספר לאנימציה בארץ. גזית יעביר מספר מצגות בפסטיבל.
הסרט המוצלח ביותר מאלו שהספקתי לראות היה "המפרנסת", סרט אירי משנת 2017 העוסק בחייהם של הנשים באפגניסטן. דרך סיפורה של פרוונה, ילדה הנאלצת למצוא את הדרך לפרנס את משפחתה כשאביה נאסר אנו נחשפים למציאות החיים רחוקה ומורכבת. בעולם בו נאסר על הנשים לצאת מהבית שלא בליווי בעל או אח, משימתה של פרוונה אינה פשוטה כלל. הסרט משלב את סיפורה של פרוונה עם סיפורי אגדות באופן מקסים, ומצליח להימנע מקלישאות ולעניין לכל אורכו, עד הסוף המר-מתוק.
בפסטיבל זה יש משקל גדול לשימוש באנימציה לצרכים דוקומנטריים, הבולט שבהם הוא הסרט הקנדי הארוך "קיר" שיצר קאם כריסטיאנסן. הסרט עוקב אחר סיפורה של הקמת גדר ההפרדה ומציג צדדים בעד ונגד הקמתה, והשפעתה על האזור. המנחה הוא הסופר הבריטי דיוויד הר שיוצא לשטח ומלווה בקולו את הסרט. הדוברים ברובם מיוצגים על ידי שחקנים אך הדברים המצוטטים מפיהם כפי שנאמרו. הסרט מתבסס על חומרים מצולמים, ועבר תהליך של עיבוד לאנימציה בשחור לבן, אשר מחברת קטעי וידאו ממקורות שונים לשפה ויזואלית אחת, ובונה עלילה מתפתחת, שנסיבותיה מוכרות לנו היטב.
לצד סרט זה ניתן לראות את מקבץ הדוקומציה, אשר מתמקד בסיפורים אישיים מרגשים – מסופרים כל אחד בשפה גרפית ייחודית. ב"אני עדיין חיה" העיקר הוא המילים, והציורים נותנים להם ליווי פיוטי ועשיר בשחור אדום ולבן. "הולדתי אותך ואני יכול להרוג אותך" מספר על ילדותו של היוצר במשפחה קשה. האנימציה עשויה משכבות של סרטי וידאו המשתלבים זה בתוך זה כרקמה צבעונית ועשירה. "ניחוח של גרניום" מספר סיפור של הגירה מאירן ומצויר להפליא. "הנהג הוא אדום" מספר את סיפור החטיפה של אדולף אייכמן, באנימציית רישום מדויקת כסיפור מותח ומרגש. "יש לי הודעה בשבילך" מספר את סיפורה המרגש של קלרט אשר קפצה מהרכבת לאושוויץ וניצלה, וההודעה שהיא מקבלת שנים אחר כך. סיפור זה מצולם בווידאו ומאויר בקטעי אנימציה שמספרים חלקים מזיכרונותיה.
תוכנית האנימציה הרוסית פותחת טווח רחב של סרטים – מצד אחד סרט שעוסק בפסים וכולו שעשוע ויזואלי בשחור לבן, ובין סרט מצויר אף הוא בשחור לבן, שעוסקת בחטיפה בכוח של אשה. בין לבין נמצא סרטים משעשעים על קטרים שדואגים זה לזה, סרט מקסים ביותר על הזמן והשמש – סיפור מקורי המצויר בקווים צבעוניים חדים, מלא ברעיונות מקסימים. וכן סיפור מלא נפתולים על חברות בין אדם לנחש.
בכל מקבץ יש פנינים: במקבץ "שדה תעופה" הסרטון "איפה הם היום" מראה תמונת מצב של גיבורי אנימציה ותיקים, שנים אחרי – ג'סיקה ורוג'ר ראביט, גרפילד אחרי הרבה לזניות ואחרים – בניגוד לעולם האנימציה בו הגיבורים לעולם לא משתנים, וסרט אחרי סרט הם מופיעים באותה דמות, כאן אפשר לראות אותם כמו בעולם האמיתי, מזדקנים.
אחד הסרטים היפים שראיתי הוא "השועל והלוויתן" שמוקרן בתוך המקבץ "נפרדתי ממנה". זהו סיפור על שועל קטן שמחפש אחר הלוויתן הענק, מצויר בצורה נפלאה כפי שתוכלו לראות בטריילר:
בתוכנית האנימציה יש מבחר גדול של מקבצים וקשה לדעת מה לצפות מכל אחד, נדמה שהסרטים חולקו בינהם באופן אקראי. יש גם כמה מקבצים לפי נושאים – למשל מקבץ בנושא כלבים, אשר מביא לאולם גם מאלף כלבים מקצועי. לא צפיתי בהם, אך אולי החלטות העריכה בהם נהירות יותר. כיצד מתגנב סרט משנת 1967 ("מה בכדור הארץ") למקבץ האוסקרים? הרעיון חביב אך לא חדשני, והאנימציה מיושנת. לצד הסרט המקסים "מסיבת גן" המצויר להפליא והמקברי קמעה, אני קצת מבולבלת… המקבצים מכילים תכנים בגבהים שונים – חלקם יפייפיים וחלקם פחות מעניינים או מיועדים לילדים, במקבץ המיועד למבוגרים. לצד הסרטים היפים והמרגשים והמקבצים המגוונים, יש מעט סרטים באורך מלא, ועוד פחות סרטים עלילתיים, בניגוד לשנים קודמות, וחבל. זו ההזדמנות להקרין סרטים מיוחדים אשר לא הופצו באופן מסחרי, האם אין כאלה שניתן היה להביא?
בין תוכניות הקומיקס יש השנה מבחר עשיר במיוחד, הציצו בתוכניה שתספר לכם עוד. אוכל רק לרמוז שקיבלתי הצצה מקדימה למפגש עם עמוס אלנבוגן, שנראה משעשע ומבטיח.
"אנימיקס" תל אביב
הפסטיבל הבין-לאומי ה-18 לאנימציה, קומיקס וקריקטורה
7-11 אוגוסט 2018
סינמטק תל אביב
מנהל אמנותי: ניסים (נוסקו) חזקיהו
אוצר האנימציה: דודו שליטא
מפיקה: גלית ברסקי
