לזוג ליאת דרור וניר בן גל זכויות רבות בעולם המחול הישראלי, עם עבודות מצוינות רבות וביניהן "דירת שני חדרים" החשובה. במשך שנים רבות גרו בני הזוג ליאת דרור וניר בן גל במצפה רמון, הקימו שם להקה ובית ספר למחול, וקשרו את חייהם במקום. הבחירה בפריפריה, על השקט שבה, הביאו את הזוג לנסות ולהיות חלק מחיי התרבות בה ולפתח אותם. אך לאחרונה נאלצו לעזוב את מצפה רמון – השכירות על האנגר "אדמה" אשר שכן באזור התעשייה הועלתה במידה ניכרת, וסיוע של הרשות המקומית לא נראה באופק. לאחר 17 שנה, מצאו את עצמם מחפשים בית חדש ובחרו בשדרות ובמכללת ספיר, בה יקימו מסלול לימודים אקדמי.

המגורים בפריפריה הביאו אתם מבט קרוב על האתגרים בה. ייצור הבגדים הולך ונודד אל העולם השלישי. גם בישראל הוא עובר לפריפריה וגם שם קשה לקיימו. העבודה "ראנה פלאזה" נוצרה מתוך החיבור עם מתפרת העצמאות במצפה רמון, אותה מתפרה שבעליה רצו לסגור אותה ונקנתה על ידי הפועלות והופעלה על ידן. התנועות שבעבודה נלמדו מתוך עבודת התופרות במתפרה, ומתוך עולם הזוהר של האפנה מהצד שמנגד. מבט אל הקצוות של שרשרת המזון הצרכנית – יצרני הבגדים ולובשי הבגדים.

באפריל 2013 קרס מפעל תפירה אשר שכן בבניין בשם "ראנה פלאזה" בדאקה, בירת בנגלדש. בבניין נהרגו 1130 תופרות אשר עבדו בשמונת הקומות של הבניין, אשר 4 מהן נבנו ללא רישיון. הקריסה הביא לגל מחאה על תנאי חייהן ועבודתן של התופרות.

דרור ובן גל מתחילים מתנועת התופרות. במרחב תעשייתי עטוי ארגזים שהם התפאורה היחידה, יושבות ה"תופרות" ומבצעות מלאכה רוטינית, בפנטומימה שהופכת לכוראוגרפיה, לתנועה בעלת קצב ויופי. הריקוד הופך לריקוד במועדון, כאשר שורות של מנורות נאון שיורדות ועולות מסמנות את המרחב בו אנו נמצאים כרגע.

בקטע אחר מגיעים מפקחים, או אולי הורים למפעל, ונוזפים בילד הלא מוצלח במספר שפות על רקע הרצאת מוטיבציה של הגורו אנתוני רובינס.

ואז אנחנו במועדון, מסתכלים על שורות דוגמנים ודוגמניות אשר מציגה עצמה לראווה.

ושוב במפעל, בונים מגדל מארגזים. המגדל מתפרק ושוב בונים מגדל.

הפעם המגדל נופל על הרקדנים ואנו נמצאים באזור האסון. מפנים גופות ובחושך בונים שוב מגדל, הפעם על גוף הרקדנים. דימוי חזק שעובד היטב.

יש ביצירה הרבה רגעים חזקים, וגם קטעים יפים שנמשכים יתר על המידה, וחזרות יתרות כמו בניית המגדל בפעם השנייה. נדמה שיש נרטיב שמחבר את החלקים, אך לא כל הפרקים משתלבים באופן אפקטיבי. הניסיון מעניין ושווה צפייה, ובוודאי משמח באפשרות שלו להביא נושא חברתי אל הבמה באופן לא מילולי.

ראנה פלאזה

אולם סוזן דלל

כוראוגרפיה: ליאת דרור וניר בן גל

תפאורה: יוסף אליאסי