טכנולוגיה או עידן חדש
שני כוחות שנראים מנוגדים מניעים את התרבות כיום – התפתחות טכנולוגית מואצת שמשנה את פני החברה – את האופן בו מתרחשים יחסים חברתיים, את האופן בו אנו צורכים תקשורת, את האופן בו אנו צורכים תרבות ואת משך הקשב שלנו. במקביל מתחזקת נטייה לרוחניות, וחיפוש מענה מסוג אחר בעולם שדוהר מסביב. תנועות שמעלות על נס אטיות, ליקוט צמחים, חזרה בתשובה, אכילה של האדם הקדמון הן תגובת נגד לקצב ההשתנות המהיר.
כוחות אלו באים לידי ביטוי גם בתערוכות שמוצגות בעת הזו – במוזיאון בת ים אצרה הילה כהן שניידרמן את התערוכה "עידן חדש" שהוצגה מוקדם יותר השנה, וכעת מוצגת במוזיאון תל אביב "יש עידן חדש: על הרוחני באמנות". בצד הטכנולוגיה מוצגת כעת ב-CCA התערוכה "מעידות בעמק המוזרוּת: פיסול והעצמי בעידן הדימוי הממוחשב" והתערוכה שנפתחה לפני כשבוע במוזיאון פתח תקווה DEEP FEELING": רגשות ובינה מלאכותית" ועליה בכתבה הבאה. כל אחת מהתערוכות נושאת אג'נדה משלה וחלקן מצליחות לשאת על כתפיהן את הנושא שלקחו על עצמן טוב מאחרות.
המרגשת בין התערוכות הנוכחיות היא התערוכה במוזיאון תל אביב. ציוריה של הילמה אָף קלינט הם העוגן של התערוכה. אף קלינט, ציירת שבדית ילידת 1862, התגלתה רק בשנים האחרונות, אחרי שבצוואתה ביקשה שיצירותיה יוצגו רק 20 שנה אחרי מותה. התערוכה של אף קלינט התגלתה כאבן שואבת למבקרים בגוגנהיים מוקדם יותר השנה והייתה התערוכה המצליחה ביותר שהוצגה בו אי פעם. אף קלינט מספרת ביומניה כיצד ציירה בהשראת תקשור עם ישות מנחה את הדימויים. גם אם אינכם מאמינים בתקשור, קשה להתווכח עם היופי והעצמה של הציורים.
לצדן של ציורים אלה, מוצגים איורים, או יותר מדויק שרטוטים של אמה קונץ העשויים בעפרונות וגירים צבעוניים על נייר מילימטרי. קונץ ציירה את הציורים בעזרת מטוטלת שהדריכה אותה, קצת בדומה לסיאנס. ציוריה של קונץ סימטריים ברובם, פחות מעניינים משל אף קלינט מלבד אחד מהם שמגלה דפוס מורכב של חזרות, שגרם לי להתבונן בו עוד ועוד.
שאר העבודות בתערוכה עכשוויות יותר. החביבות עלי ביותר היו הציורים הענקיים שמציירים בני הזוג מונטאן/רוזנבלום. לתוך הציורים הם מלקטים דמויות ממקורות שונים באינטרנט וממקמים אותם בסצנה משותפת, לצד משפט שנראה כמו אחד מהגיגי העידן החדש. הציורים מתבוננים בחיפוש הרומנטי אחר המופלא מבפנים ובחוץ כאחד, מתוך התמסרות ואירוניה.
העבודות של צמד האמנים פרידריך קונאת ואדם רבינוביץ גם הן מתמסרות ובה בעת לועגות למצב הקיומי. יש בינהן מוצלחות יותר ופחות. אהבתי במיוחד את השקופיות המתחלפות שיוצרות תמונה דינמית בצבעי פסטל שהזכירה לי את האמן הבלגי פולון וציוריו העדינים.
חלל נוסף מציג שני אובייקטים של מרינה אברמוביץ'. אברמוביץ' מוכרת לקהל בעיקר בזכות עבודות הפרפורמנס שעשתה לבדה ועם בן זוגה אוליי– הידועה בכולם הוא Rhythm 0 משנת 1974 בו הציבה 72 חפצים על שולחן ונתנה לקהל להשתמש בהם עליה. מאז פרידתה מאוליי היא מתמקדת בעשיית "חפצים זמניים" – מעין רהיטים בצורת כיסא, שולחן, מיטה או מראה, שנועדו לשימוש הקהל למטרות של הרגעה, החלמה וריפוי. בחלל מונחים שניים כאלה – נעלי קריסטל ומיטה. נעים לעקוב אחרי ההוראות ולנסות את החפצים באופן מדיטטיבי. האופי של החפצים שונה מאובייקטים של מוזיאון – תפקידם להביא לחוויה רוחנית שנובעת מהמגע אתם, ולא מצפייה והתבוננות. האם מקומם במוזיאון או במרכז טיפול רוחני – לא ברור.
בתערוכה מוצג גם סרט וידאו של מקסים רוסי, שיש לצפות בו עם משקפי תלת ממד של פעם, אדומים וכחולים. היה לי קשה להתרשם מהסרט – טכנולוגיית התלת ממד לא עבדה כך שהתקשיתי לצפות.
יש עידן חדש: על הרוחני באמנות
הילמה אף קלינט
אמה קונץ
מרינה אברמוביץ'
מונטאן/רוזנבלום
פרידריך קונאת ואדם רבינוביץ
מקסים רוסי
אוצרת: רותי דירקטור
6.8.19 – 1.2.20
