"אבנים בכיסים שלי" הוא סרט מיוחד שראיתי היום בפסטיבל אנימיקס לאנימציה קומיקס וקריקטורה בסינמטק. הסרט הזה כבר לא יוקרן בהמשך הפסטיבל, אבל יש סרטים רבים אחרים ששווים צפייה, מבינהם אני ממליצה על "הנביא": אנימציה נפלאה שמלווה את הפואטיקה של חליל ג'ובראן.

את הסרט "אבנים בכיסים שלי" יצרה סיגנה באומן, אמריקאית ילידת לטביה. סיגנה מספרת בקולה האישי, באנגלית במבטא לטבי כבד את סיפורה שלה ושל הנשים במשפחתה – סיפור של רצון להשכלה וגם התאהבות, הריון וכניעה לדרישות החברה, מחלות נפש והתאבדות. סיגנה שואלת את עצמה האם יש גן של מחלות נפש במשפחתה, אשר מתחיל בסבתה – שניסתה להתאבד בטביעה בנהר, אך לא שמה אבנים בכיסיה כדי לטבוע. הסבתא גידלה 8 ילדים במחסור בבית מבודד, ובגיל 50 מתה בשנתה. האם ליבה עצר מלכת אחרי כל העבודה הקשה, או אולי הייתה זו מנת יתר של וליום? באנימציה מלאת חן ודמיון היא חולקת איתנו את מחשבותיה על התאבדות, על הכאב הנפשי המתמיד בו היא שרויה ועל בחירתה בחיים. מעולם לא ראיתי סרט שמדבר על מכאובי הנפש באופן אישי כל כך, מלא הומור ונוגע ללב.

דודו שליטא סיפר על הקשר שיצר עם סיגנה, וחברתה שירה ריכטר,אומנית רב תחומית ענתה לשאלות בסופו.