בגיל 94, דיאן, אימו של הבמאי סילבן ביגלאייזן נמצאת בקצה חייה. לא מזמן עברה משבר רפואי והרופא בישר למשפחה כי נותרו לה ימים מועטים. סילבן בוחר לבלות עם אימו את ימיה האחרונים, ולתעד את הסוף המתקרב. אך דיאן לא מתמסרת בקלות למוות, וממשיכה להילחם, כפי שעשתה כל חייה, בין סיגריה לסיגריה. 

דיאן, גם כאשר הכרתה שוקעת לעיתים, היא אישה בעלת עצמה פנימית. למרות שכבר אינה יכולה לקום ממיטתה, ולעיתים אינה מבינה היכן היא או מזהה את בנה, אפשר לראות בה את האשה החזקה שהייתה תמיד, אשה ששרדה את תלאות השואה עם שני ילדים קטנים, ואיבדה שני בעלים. דיאן לא מתעכבת לרגע לבכות על מר גורלה, אלא עוסקת בחיים, תמיד אישה מעשית.

סילבן. אני עושה סרט עלייך ועליי, בסדר?

דיאן. יופי, טוב מאוד, אבל לא מרוויחים מזה כלום!

ס. לדעתי, המטרה היא לא בהכרח להרוויח משהו אלא ליצור ריגוש, זה הכול…

ד. מה זה ריגוש? מרוויחים מזה? אם יש ריגוש, זה אומר שאנשים באים לראות את הסרט. אז מה אתה מקשקש?

סילבן מגיע עם הגיטרה, שר לאימו שירים של ז'אק ברל, והיא מצטרפת לשיר. הבן והאם מבלים ביחד שעות רבות של קרבה והשלמה, בהם אנו יכולים לגלות את טעמם של סוף החיים, שיכולים להיות יפים ומרגשים, מלאי צחוק ושמחה, וגם עצב והשלמה.

ס. מצב הרוח?

ד. מעולם לא היה כל כך טוב.

ס. זה די מדהים.

ד. למה?

ס. מצב רוח טוב בגיל 94…

ד. מצב רוח טוב בגיל 94 זה שווה המון! נו… 94 שנים… אפילו לא זכרתי בת כמה אני. מוטב כך. לא צריך להזכיר לי אותו יותר מדי. אני זקנה.

אבל כמה דקות אחר כך דיאן שואלת: בת כמה אני?

ס. את באמת רוצה לדעת?

ד. כן.

ס. בראש, את בת 20.

ד. טוב, בסדר. אבל במציאות?

ס. 10 שנים יותר.

ד. אתה צוחק עליי?

ס. טוב, 20 שנה יותר.

ד. שוב אתה צוחק עליי. אני רוצה את האמת.

ס. אז תוסיפי עוד 50 שנה.

ד. זה כבר יותר מתקבל על הדעת.

ס. את בת 94.

ד. זה קצת הרבה. יכולת להוריד קצת!

הסרט צולם בצבע, אבל לפי הצעת העורכת נערך ומוקרן בשחור לבן. גם בצילומי תקריב דיאן, על פניה החרוצות קמטים, נראית מלאת חיים. ברגעים רבים במשך ההקרנה הזלנו דמעה. דיאן נראית כמו האם של כולנו, הסבתא של כולנו, ואנחנו מתגעגעים.

בתום הסרט רציתי לדעת יותר על דיאן, ולשמחתי גיליתי כי ביגלאייזן עשה סרט נוסף על אימו, לפני כ-8 שנים. הסרט "הגלויה האחרונה" עוסק בבירור הסודות המשפחתיים שהעיקו על הבמאי מאז ילדותו. מדוע נעלמה אימו לתקופה ארוכה והוא נשלח למטפלת מסורה הרחק ממשפחתו? מה עבר על אימו בשואה? כשהיה ילד לא דיברו על כך והוא מעולם לא העז לשאול. השיחה עם אימו חושפת לפני ביגלאייזן את הסיפור האמיתי של ילדותו ומאפשרת קירבה והשלמה שלא הייתה מעולם. וכפי שדיאן אומרת: "15 שנים טיפול בשביל זה? יכולת לשאול אותי!"

ולסיום, ציטוט אחרון מתוך הסרט העדין והיפה הזה.

ד. ליטוף הוא שפה.

ס. את שואלת מה אמרתי עם היד שלי?

היד שלי אמרה: אני אוהב אותך.

*כל הציטוטים מתוך תמליל הסרט, בקיצורים נדרשים.

סילבן ביגלאייזן – נולד באנטוורפן, בלגיה בשנת 1948

אמן רב תחומי, יוצר סרטים, מפיק, צלם, צייר, יוצר video-art, שר, כותב ומקים עמותת להב – לקידום הערכים בחברה (lahavnpa.com) אשר מפעילה פרויקטים חברתיים עם נוער בסיכון ואוכלוסיות בעלות צרכים מיוחדים.

הסרט "הגלויה האחרונה" יוקרן מחר 2/1 בבית ציוני אמריקה. הזדמנות ייחודית שלא כדאי להחמיץ.

הסרט "עד קצה הזריחה" מוקרן בסינמטקים ברחבי הארץ. בחלק מההקרנות אפשר ומומלץ לפגוש את סילבן והגיטרה לשיחה ושיר.

"עד קצה הזריחה"

סרטו של סילבן ביגלאייזן

עריכה: ז'ואל אלקסיס

לאתר הסרט ומועדי הקרנות קרובות: www.twilightofalife.com