200  צלמים ,1000 יצירות ב-30 תערוכות הופכים את פסטיבל הצילום הבינלאומי הרביעי לאירוע הצילום הגדול בישראל.

הפסטיבל כולל 8 תערוכות צילום מרחבי העולם, אורחים בינלאומיים, תערוכות של צלמים ישראלים,   את פרויקט Photo Dance – כוראוגרפים יוצרים עבודות מחול בעקבות צילומים, וכן תערוכות צילום חברתיות, תערוכת צילומי אוכל, סדנאות צילום עם סמארטפון לכל המשפחה, מתחם יצירה והצגות לילדים ועוד.

הפסטיבל מציע מגוון פעילויות המתאימות  לצלמים מקצועיים, לחובבי צילום ולקהל הרחב. המנהל האמנותי הוא אייל לנדסמן, צלם ותיק ומוערך, שדווקא את עבודתיו לא ראיתי השנה בפסטיבל, אולי חמקו מעיני בין שלל העבודות המוצגות.

הפסטיבל מנוהל ומופק על ידי  קבוצת מתנדבים חברתיים וצלמים אמנים שהקימה לפני מספר שנים את "פלטפורמה" – חברה לתועלת הציבור, שרוב פעיליה עובדים בהתנדבות מלאה. בנוסף להפקת הפסטיבל, מתנדבי "פלטפורמה"  פועלים במהלך כל השנה בקהילות ועמותות המשמשות בית לאנשים עם מוגבלויות, נוער בסיכון ובעלי צרכים מיוחדים, במטרה להביא לשיפור החברה באמצעות שפת הצילום. חלק מפרויקטים אלו מוצגים במסגרת Photo Voice, תערוכות של צילומים אשר נעשו על יד אוכלוסיות שונות במסגרת פרויקטים חברתיים.

נושא הפסטיבל השנה הוא "מרחב מוגן". לדברי אייל לנדסמן: הרגשנו שנדרש מקום בטוח יותר לבדוק בו את שפת הצילום, ולשם כך נוצר המרחב המוגן. הרעיון נזרע במלחמה האחרונה, ומשם המשכנו לפתח את הדיון בהיבט הרחב יותר. בחנו את המרחב המוגן כמשקף הלכי רוח ושאלות אישיות, על רקע המציאות בה אנו חיים."

התערוכות מתפרסות על פני מספר רב של חללים בנמל יפו וכן על הקירות החיצוניים של הנמל ובגלריות נוספות ביפו. עושר הדימויים גדול, וקשה להקיף את כל תכני הפסטיבל בביקור אחד.

הנה כמה מהדימויים שמצאתי מעניינים, בין רבים אחרים:

הצלם הצרפתי מתייה פרנו, מציג תערוכה של מבנים ברגע הקריסה שלהם. התמונות מרהיבות ומעוררות מחשבה על היופי שבהרס, על צילום דומם מול וידאו, ועל העולם המשתנה.

את הצלם יובל טבול פגשנו לשיח גלריה. טבול מצלם צילום אנלוגי גם בעידן הדיגיטלי. חלק מצילומיו הם פנורמות של אזורי עימות, וחלק הם פנורמה מפורקת לכמה חלקים בה הוא מפרק מקומות בהם נמצאים בונקרים נטושים – הנוף מצולם בחלקים אשר יוצרים שלם חדש, כפי שטבול בוחר להראות אותו.

לצערי לא רשמתי את שמו של הצלם המעניין הזה, אשר בעבודה סיזיפית מצלם שיכונים, כל בלוק מכיוונים רבים, גם הוא בצילום אנלוגי ואף בהדפסה אנלוגית. את ההדפסות הוא גוזר ויוצר את הקולאז'ים רבי התנועה שלמטה, בעלי  עומק וחומריות עשירה. בין התערוכות פגשנו גם את ויקטור סטוילוב, מוציא לאור של ספרים מצ'כיה, אשר הראה דימויים מספרי צילום של צלמים צ'כיים כמו ג'וזף סודק וג'וזף קודלקה (אשר צילם צילומים איקוניים כמו הפלישה הסובייטית לצ'כוסלובקיה).

הצלם הפולני וויצ'ק ווילצ'ק מציג תערוכה יפה ביותר של מבנים תעשייתיים נטושים, אשר מתייחסת באופן ישיר למסורת הצילום הטופולוגי של צילומי הבכרים. הצילומים מציגים מבנים ומגדלים כמצבות ענק לעולם שנעלם.

הדר סייפן היא בת קיבוץ דפנה. מתוך חווית המקלטים שלה, היא מצלמת מקלטים אשר נמצאים בשימוש תדיר בצפון הארץ. בתערוכה קודמת צילמה כוראוגרפיה של מזרנים אשר מונחים במקלטים. בתערוכה זו, "אורות הצפון", היא מצלמת את הסימונים הזוהרים אשר מצויים במקלטים כדי לסייע בהתמצאות בזמן הפסקת זרם החשמל. המקלטים הופכים לאזורים מסתוריים מעולם אחר, בצבעם הירוק ובצורתם המופשטת.

נעמה קליימן צילמה לאורך זמן מיטות של בני נוער, אשר לנים בהוסטל לחסרי בית. בני הנוער לנים במקום מספר ימים, והדרך היחידה שלהם להפוך את המקום לאישי יותר היא דרך בחירת מצעים משלהם, מתוך המלאי המוגבל אשר נמצא בהוסטל. הצילומים מצולמים בקפידה, וככל שאנו מתבוננים במערך הצילומים כך אנו מוצאים את ההבדלים הקטנים והלב יוצא אל הנערים שישנו במיטות אלו, חסרי המיטה הקבועה, חסרי הבית.

עוד תערוכה יפה היא של מוגור וארזריו מרומניה, אשר מלווה את בני הרומה, הצוענים עם מצלמתו, ומקווה שצילומיו יסייעו לשנות את מצבם.

בפסטיבל סיורים מודרכים אשר מתאימים לקהל הרחב בשעות הבוקר ואחרי הצהריים, וגם סיור עם פילוסוף הפסטיבל, מנחם גולדנברג. תפקיד מעניין, שרצוי היה שילווה אירועי תרבות נוספים. סיור זה אשר מתאים לאנשים אשר מתעניינים בצילום באופן מעמיק יותר. הסיור מדלג בין מספר עבודות חשובות, והתעכב במיוחד על התערוכה "ואקום" של בית המלאכה לצילום – רע.

בתערוכה "ואקום" מוצגות עבודות של צלמים אמנים מהחשובים בארץ, וזו חוזקתה. חולשתה היא באופן הדחוס וחסר הקרדיטים בה היא ערוכה, ובחוסר קו מקשר. ואסיים עם הצלמת חנה סהר, שאני אוהבת מאוד את עבודותיה, אשר כמה מהן מופיעות בתערוכה. בחשיפות ארוכות בלילה יוצרת סהר מראה מעורפל של מציאות אחרת.

פסטיבל הצילום מכיל עושר גדול של תערוכות ומאפשר לצלמים רבים לאצור תערוכות. אין ספק שהמגוון טוב, אם כי לא אחיד ברמתו. הצטערתי שלא היה מידע מפורט יותר על העבודות בקטלוג התערוכה, אשר היה מעשיר את חווית הביקור עבורי. מעבר לתערוכות הצילום ועבודות הוידאו, יש בפסטיבל הרצאות אורח שונות, סדנאות ועוד. הפסטיבל מאפשר לקהל חובב ומקצועי חשיפה לעבודות חדשות וגם ותיקות בצילום, ועל כך יש לשמוח.

ימים ושעות פתיחה

אתר פסטיבל הצילום: photographyfestival.co.il

כרטיסים: www.leaan.co.il