ירושלים היא מקום היסטורי, הרואי וקדוש לכמה דתות. ככזו היא בעלת מקום מרכזי בהיסטוריה היהודית, הנוצרית והמוסלמית. מאז ראשית הצילום ביקרו בה צלמים ותיעדו אותה ככזו – נשגבת, היסטורית, בעלת אקזוטיקה מזרחית אוריינטלית. הם בחרו נקודות תצפית מרשימות וניסו להחיות את ירושלים שבדמיון, כי ירושלים האמתית התבררה ככפר קטן ולא מרשים במיוחד. בתערוכה החדשה במוזיאון מגדל דוד מנסה האוצר ד"ר שמעון לב, יחד עם אוצרת המשנה חמוטל וכטל, לספר סיפור אחר – סיפורם של הצלמים שלא היו אורחים לרגע אלא גרו בירושלים, חיו ונשמו בה. אלו שצילמו את ירושלים ואנשיה כפי שהיו, בדיוקנאות של אנשים ומקומות, של רגעים קטנים וגדולים.

מוזיאון מגדל דוד מוקדש לחקר העיר על רבדיה השונים. בשנים האחרונות הוצגו בו תערוכות בנושא אופנה, רפואה ועיצוב, וכעת הגיע מקומו של הצילום. במהלך השנים תרמו אנשים רבים את ארכיוני צילום שמצאו אצל הוריהם, ואוסף עשיר זה שהצטבר יצר בסיס לתערוכה, שלטובתה נערך בנוסף מחקר מקיף. האוצרים התחקו אחר עקבותיהם של צלמים יהודים, נוצרים, ארמנים ומוסלמים אשר חיו בעיר. מתברר כי לא הייתה הפרדה עדתית בין צלמים שונים – צלמים מעדה אחת צילמו גם את בני העדות האחרות.

התערוכה מוצגת בחלליו הפנימיים (הלא גדולים) של המוזיאון. בערבים אפשר לצפות גם בחיזיון האור קולי הוותיק ולסייר בחצר היפיפייה.

בתערוכה מבט רחב על צלמי העיר. בחלל המצומצם של המוזיאון מוצג סיפורו של כל צלם ומספר תמונות אשר מייצגות את זווית הראיה הייחודית שלו. מעניין במיוחד סיפורה של משפחת קהואג'יאן הארמנית. בהיותו בן 4, נחטף הסב אליה לעבדות. משפחתו גורשה וכנראה נרצחה ברצח העם הארמני בטורקיה. הוא לא שב לראותם, ואף את שם משפחתו לא זכר, וקיבל את השם קהוג'יאן – קפה – כי זה הדבר שזכר על עיסוקו של אביו. כפליט נשלח לבית יתומים במנזר בנצרת ושם עבד אצל צלם מקומי. בהמשך נשלח למנזר בירושלים ומאחר וחיידק הצילום כבר קינן בו, עבד בצלמניה של האחים חנינה וכאשר עזבו את הארץ רכש את העסק. במשפחת קהואג'יאן כבר שלושה דורות של צלמים, ואוסף היסטורי של צילומים בחנות בעיר העתיקה.

בפתח התערוכה, מצגת תמונות היסטוריות אשר נשלחו על ידי הקהל הרחב, מאלבומים משפחתיים. אילו מספקים מראה מגוון של תקופות ומראות שונים של העיר. אם ברשותכם תמונות כאלו, ישמחו להוסיפן למצגת.

התערוכה היא הזדמנות להכיר גם צלמות שפעלו בעיר. ביניהן, עליזה הולץ, אשר נולדה בברלין ועלתה לארץ בעקבות עליית הנאציזם. היא עבדה בדירתה והתמחתה בצילומי דיוקנאות. רבים ממכובדי ירושלים הצטלמו אצלה. שפתה הצילומית אינטימית ועדינה.

מבט מסוג אחר היה לחנה דגני, אשר פעלה בירושלים יחד עם בעלה אפרים דגני בין השנים 1945-1990. זהו מבט מבני, אשר תופס בקומפוזיציה נפלאה את המונומנטליות של המקום.

משפחת זערור גם היא משפחת צלמים בת כמה דורות. עלי זערור חי וצילם בעיר בין 1931 ל-1967. הוא צילם את אירועי המלחמות ובמיוחד את כיבוש הרובע היהודי ב-1948. ב-1967 נמלט לירדן וכאשר חזר כעבור כמה ימים גילה שאלבומי התמונות נעלמו מביתו. בעקבות כך חדל לצלם. חלק מהצילומים נמצאו ב-2007 בארכיון צה"ל והושבו למשפחה.

צדוק בסן, אשר פעל בשנים 1900-1950 היה הצלם היהודי הראשון שנולד בירושלים, דור שלישי למשפחה דתית ידועה. בסן צילם בעיקר את חיי היישוב הישן. למרות שלא ראה עצמו כאמן, אפשר לראות את האופן המדויק בו הוא מעמיד את המצולמים ואת השימוש הנפלא באור.

לסיום, רגע הומוריסטי אשר תפס הצלם יהודה איזנשטרק אשר היה צלם-כתב לעיתונים בארץ ובחו"ל. משה דיין זורק כדורי שלג בחורף 1949.

הצילומים מוצגים בתערוכה בפורמט לא גדול, מתוך רצון לשמור על האופן בו הוצגו בעבר, ללא הגדלות ענק המקובלות בימינו. לכל צלם מוקדש קיר או חצי קיר עם מספר דימויים. מעל 30 צלמים שונים מוצגים בתערוכה, כל אחד והנישה שבה התמקד ושפתו הצילומית. את התערוכה מלווה קטלוג מצוין עם רקע היסטורי ודימויים מרתקים.

מוזיאון מגדל דוד

אתר המוזיאון: www.tod.org.il