הרמת מסך הוא פרויקט הדגל של משרד התרבות להצמחת אמנים בתחום המחול, מתקיים זו השנה ה-27 ולראשונה מתפרס גם לפריפריה: ההופעות מתקיימות בת"א וירושלים, בדימונה ובכפר המחול בקיבוץ געתון. ראיתי השנה שלושה מתוך ארבעת ערבי "הרמת מסך" בסוזן דלל. היה מרשים לראות את מגוון השפות התנועתיות שבאו לביטוי על הבמה – כל יוצר ושפתו הייחודית, רובן חדשות ומעניינות. ניסיונות אחדים היו מוצלחים יותר ואחרים עוד דורשים פיתוח והעמקה, אך הצפייה הייתה רוב הזמן מספקת, ונותר לי רק להצטער שלא הספקתי להגיע גם למסך 2, הערב הרביעי.

מסך 1

מיכל סממה/"אנדרטה לתרנגולת"

ראיתי את מיכל סממה לראשונה בעבודה בעירום מלא בתמונע, נעה על שולי האולם, כאשר הקהל צופה בה ממרחק אפס. במוכנות לעבוד עם הגוף הלא מושלם, הבטן שכבר עברה לידה, העור הפצוע, להתחכך ולהיחשף היה כוח רב. בעבודה החדשה "אנדרטה לתרנגולת" יש מאותו כוח, בשילוב רעיונות מעניינים ושימוש מצוין באביזרים. ההופעה מתחילה בכך שסממה מקבלת את פני הנכנסים, מעל פודיום שמוצב על הבמה, כמנחת האירוע. "ערב טוב, תיכנסו בבקשה…" בזמן שהקהל נכנס פנימה. כשיורד האור, מתחיל מונולוג – המתאר חלום שבו יש הופעה שמשתבשת. עד מהרה הופך המונולוג להופעה המשובשת בעצמה. סממה עובדת עם כפפות צהובות ואדומות, מדברת, מקרקרת, מלהגת. היא עוברת ממצב למצב, בין הומור לכאב. אינה מרחמת על גופה, מניחה לו ליפול, להיגרר, להיסחב. נחשף שד, נחשפת ערווה, מוסתרת, נחשפת. העירום אינו יופי אלא גוף שחושף את המנגנונים שלו, את חולשותיו, את פגמיו. לא ראיתי הרבה שימוש דומה בעירום במחול, במלוא אנושיותו, ללא התמוגגות מיופי הגוף של הרקדן ומכוחו.

תמי ליבוביץ/ "The Calling"

5 רקדנים שרים. שרים ביחד בחוסר תיאום, באי-קנון, שיר שחוזר על עצמו. לשירה יופי והיא יוצרת חלל שאליו אנו נשאבים. העבודה מתחילה ביציע האולם, כך שאנו חוזרים מההפסקה אל חלל קולי – שירה שקשה לראות מהיכן היא בוקעת. תוך כדי שירה הם יורדים אל האולם ויוצרים תנועה. גם תנועת הרקדנים כזו – אותו אי-קנון שמכילה צעדים דומים שבאים בחוסר תיאום. ואז בתיאום ושוב נשבר הרצף. העבודה של תמי ליבוביץ מתחילה באופן מעניין, אך בעיני לא הצליחה להתפתח. אולי זו הייתה השעה המאוחרת, או אורך המופע (במסגרת מסך 1, אחרי עבודה בת 40 דקות). לא קל לראות שני מופעים כמעט באורך מלא אחד אחרי השני, והיכולת לפענח עבודה לא פשוטה שכזו קטן.

מסך 3

מירב דגן וסתיו מרין/"תתקרבי"

נראה שהעבודה המרשימה הזו מורכבת ממשפט תנועתי אחד ארוך. יש שימוש מעניין בחלל, ובאביזרים שעל הבמה – סלע, וצמחי שרך שמתארכים. מירב וסתיו לא מפסיקות להיטלטל, לנוע, לפעול אחת עם השנייה. מבכי ללהג, משחקי תפקידים משתנים, לרגע הן חברות, ואז הן אם ובת ופתאום הן נאהבים. לרגעים משעשע, לרגעים מגוחך ולאחר מכן תאטרלי, הן אינן נחות לרגע ויוצרות עבודה שמצליחה לגעת בצופים.

נדר רוסנו/"Behind the Mountain"

עבודה זו השאירה אצלי יותר שאלות מתשובות, שאלות שלא אפשרו ליצירה להפוך לשלם. סולמות מונחים על הבמה, נראים כעולים מתוכה. יוצרים תמונה יפיפייה יחד עם התאורה. האם זהו סולם יעקב? חבילת ענפים גדולה נמסרת לסתיו סטרוז – ונופלת מידיה או מושלכת פעם אחר פעם. האם יש כאן ניסיון לסמל את הסירוב לתפקיד הנשי של משימות הבית? בסצנה מרשימה הולכת סתיו עם הענפים, אוספת ומפילה, עוטפת את עצמה בתוכם. רוקדים ביצירה גבר אחד ושתי נשים  – האם יש ניסיון לומר משהו על זוגיות? ביצירה הרבה רעיונות יפים, התנועה מעניינת, אך העבודה לא יצרה אצלי סקרנות לפתור את החידות שהותירה.

מסך 4

סחר דאמוני/"פרג'ן"

לרקע צלילי יציע כדורגל, מסתחררת סחר דאמוני. לכל משך העבודה היא לא עוצרת, ממשיכה בסיבוב האינסופי, הרפטטיבי, המהפנט, והמוזיקה גואה מסביבה. שלא כמו הדרווישים המחוללים, אליהם מרפרפת העבודה, הסיבוב הוא לא מטרה לחיבור עם האל. אני ראיתי בו את סחרחורת החיים שלא מאפשרת לנו לעצור, במיוחד כנשים. מדי פעם משלבת דאמוני מחווה בתוך התנועה שמשליכה אותנו אל חיי היום יום – מחוות של עבודה, טיפול, אהבה. הבמה ריקה, לבנה, מעושנת קמעה עם דאמוני באמצעה, מזכירה לרגעים מקדש יווני. עבודה סוחפת, אם כי אולי יש מקום להעשיר אותה יותר בתכנים שפורצים מתוך הסיבוב.

שירה אביתר/"זורחות"

שירה אביתר וענת עמרני מייצגות כל אחת מסורת תנועה – מרוקאית ותימנית. על הבמה הן נפגשות ויוצרות דיאלוג מחולי. כל אחת מהתנועות מכילה תשוקה לתנועה, לנענוע הגוף, ליצירת שמחה באמצעות הגוף, בשפתה השונה. על הבמה הן נפרדות ומתחברות ליצירה מלאת שמחת חיים. נדמה כי אם היה ניסיון לומר משהו מעבר לשפת המחול והגוף הוא לא עבר, והיצירה נשארת ברובד הריקוד החזותי.

אסף אהרונסון/"מה שמגיע"

היצירה של אהרונסון תאטרלית יותר מאשר מחולית. היא מכילה המון ניסיונות. ניסיון בעריכה דרך קיטועי אור, ניסיונות לפריצת הגדר דרך דמות של "פועלת במה" שמארגנת את הבמה תוך כדי,  ניסיון  לטלטל דרך סצנה של אכילת פרות נוטפים מיץ מעל גוף אחד המשתתפים. ואם הנסיונות הקודמים לא הספיקו, גם עירום גברי מלא וזיקוקים שבוקעים מישבנם של המשתתפים. חלק מהניסיונות מעניינים לרגע, קיטוע הסצנות בחושך הכיל לדוגמה רעיון שאפשר היה לפתח יותר. חלק מהניסיונות גלשו לסלפסטיק, או שלא יצרו אצלי סקרנות או עניין. חסר היה איזה נרטיב או תפיסה רעיוניות שתיצור משלל הניסיונות עבודה אחת. בצפייה בעבודה זו עולה גם השאלה האם היא מוצגת במקום המתאים לה. במסגרת הרמת מסך אנו מצפים למחול ויש אפשרות שעבודה זו הייתה נתקלת בקהל אוהד יותר על במה של תאטרון ניסיוני ואלטרנטיבי.

בסוזן דלל וברחבי הארץ 19-3 בנובמבר 2016