הבמה ריקה מתפאורה. במרכז הבמה שוכב בחור צעיר שחור שער, יפה תואר ונערי למראה. הקהל נכנס. עם תחילת ההופעה, נכנס גיבן עם קנקן של נוזל לבן שנראה כחלב. הוא מוזג לשתי כוסות, ומניח אותן בקצותיו של הבחור השוכב. הפלא מתחיל. על רקע המוזיקה הנפלאה של "אחר צהריים של פאון" מאת דביוסי, הבחור מתעורר לחיים ומתחיל לחקור את גופו וגבולותיו. הכול בתנועה מדויקת ונקיה, שאין בה הד למציאות היום יום אלא נראית כנובעת ממקור פנימי. הגיבן (הוא ריימונד הוג הכוראוגרף) יושב בעמדת צפייה ומזיז מדי פעם את הכוסות. האם הן מסמנות גבול או חוק תנועה כלשהו? הרושם הוא של שליטה. לקראת הסוף הכללים משתנים. הכוסות עוברות קדימה. הוג שופך את החלב בכמה מקומות, כותב בו, ממשש את הכתם שנוצר וחוקר את גבולותיו כפי שקודם נחקר הגוף. גם הרקדן (עמנואל אגרמונט הנפלא) מצטרף לחקירת כתמי החלב. החקירה מובילה לתנועה שהופכת למסונכרנת, ולאפשרות למפגש.

התנועה העדינה והשקולה של הרקדן אגרמונט, היא פשוטה למדי. אין כאן ויטואוזיות בתנועה, אלא באי-התנועה. רוב הזמן הרקדן מניע רק חלק קטן מגופו, והשאר נשאר ללא תנועה כלל, ומדגיש את התנועה המינורית שמתקיימת. נוצרת האפשרות רק לפתוח את אצבעות הידיים ולרמוז לעולם דימויים מלא – פריחה, צמיחה, כמיהה.

אחר הצהריים של פאון הועלה כבלט על ידי ניז'ינסקי כבר בשנת 1912. בביצוע המקורי היה זה מחול סוער ומלא סקנדלים על פאון (אל-אדם בעל רגלי תייש) שמפלרטט עם נימפות ומביא את עצמו לסיפוק בעזרת הצעיף ששכחה אחת הנימפות. במחול שלפנינו נותרו רמזים – למשל נעליו המחודדות של הרקדן – אל המחול המקורי, ואל השיר של מלרמה שהיה ההשראה למחול. בביצוע הנוכחי הוספו למחול יצירות נוספות של דביוסי ושירים של מאהלר.

מתוך אחד השירים:

.Now I see well why with such dark flames your eyes sparked so often

O eyes, it was as if in one full glance you could cncentrate your entire power.

לחובבי המחול – מומלץ מאוד, היום (3/9/15)  בהופעה נוספת בסוזן דלל.

ולקינוח – גם צילומים (הפעם לא שלי, הקרדיט לגדי דגון המצויין), וגם קטע מהמופע.

המופע עולה במסגרת פסטיבל צוללן, ויש עוד מגוון מופעים שנראים מסקרנים במסגרת זו.

[youtube Mp3bY9SOvSs]