מסע אל הזיכרון
פיונה טאן: גיאוגרפיה של זמן
עבודותיה של פיונה טאן מחייבות קצב משלהן. הן מתכחשות לתזזיתיות של העולם מסביבנו ומחייבות נשימה ארוכה, מבקשות ממך להאט.
בעבודה "נלי" מתחקה טאן אחרי קורותיה של קורנליה ון רין, בתו הלא חוקית של רמברנדט, אשר בגיל 16, לאחר פטירתו של אביה, היגרה למושבה ההולנדית באינדונזיה. שם התחתנה והביאה שלושה ילדים, עד למותה בטרם עת בגיל 24. טאן עצמה, ילידת אינדונזיה, בת לאב סיני ולאם אוסטרלית, עשתה את המסע בכיוון ההפוך, מהקולוניה אל המדינה האם, וחיה שנים רבות בהולנד, בת מאומצת לאמנות ההולנדית.
העבודה מציגה את נלי (שם החיבה שבחרה טאן לקורנליה) מהרהרת, חולמת, ובשעת מחלתה. נלי מוצגת בחדר העטוי טפטים בצבעי כחול לבן, המזכירים חרסינת דלפט – חרסינה שהחלו ההולנדים לייצר במאה ה-17, כחיקוי לכלי חרסינה סיניים. אותם כלי חרס יוצאו בהמשך לסין אשר שם חוקו אף הם – מסע הלוך ושוב בין תרבויות. העיטורים שעל הקיר מציגים עולם פראי ופנטסטי. בגדיה של נלי עשויים מאותו בד אשר שימש לחיפוי הקיר במוזיאון ואן לון ההיסטורי בו צולמה העבודה. נלי וביחד אתה האמנית נעות בין מרחבים אלו של זהויות ושייכויות.
במיצב הווידאו "דיפטיך" מציגה טאן עבודת צילום שהתמשכה על פני 5 שנים באי גוטלנד בשוודיה. היא צילמה 10 זוגות של תאומים זהים, כאשר היא חוזרת לאי מדי שנה ועוקבת אחרי התבגרותם והשתנותם. המיצב מוצג בשני חדרים צמודים אשר קיר מפריד ביניהם, בכל חדר שני מסכים. בשני המסכים בחדר הימנים מוקרנים צילומים של התאום האחד ובו בזמן מוקרנים צילומים של התאום האחר בחדר השמאלי. הצופה מוצא עצמו מחויב לדלג בין החדרים כדי לראות את הדימיון וההבדלים, בין האחים ובינם לבין עצמם כשהשנים עוברות.
העבודה "אובדן זיכרון" מצולמת בפביליון המלכותי בברייטון, אנגליה – ארמון שנבנה בשנים 1823-1787 על חוף הים בסגנון אנגלו-הודי, בצירוף השפעות סיניות. היא עוקבת אחרי הגיבור החי חיי הומלס בארמון המפואר, ומלווה אותו בקולה בפרשנות והסבר מתעתעים – האם מדובר בהנרי אשר נסע למזרח והתאהב באישה צעירה, או באנג לי שנסע מערבה בעקבות אביו וסבו. הזמן מאט ועוצר את מהלכו בארמון, שקולות החוץ מטפטפים אליו אך לא חודרים ממש.
העבודה המוקדמת בתערוכה היא May You Live in Interesting Times מ-1997 – סרט בן שעה העוקב אחרי מסעה של טאן בעקבות שורשי משפחתה וזהותה, כסינית, אינדונזית אוסטרלית והולנדית. היא לומדת על הקשיים שעברו על משפחתה בנדודיה, על הניסיון להשתייך, ועל החוסן של משפחתה בכל הקשיים האלה. זהותה שלה נשארת תלויה בין השפות והמדינות השונות.
אסיף – עשור לפרס רפפורט לאמן ישראלי צעיר/בכיר
מאז 2006 בוחרת ועדה משותפת למוזיאון תל אביב אמן בכיר ואמן צעיר אשר זוכים בפרס רפפורט ומציגים תערוכה במוזיאון תל אביב הכוללת קטלוג מקיף. עד כה בחרה הוועדה אמנים שעיקר עיסוקם בציור, כמו זוכי הפרס ב-2016 – יאיר גרבוז ושי יחזקאלי, שתערוכת הפרס שלהם מוצגת אף היא במוזיאון בימים אלה. החל מהשנה הבאה הוחלט על הרחבת הקריטריונים ורמזים לזאת ניתנו כבר כבערוכה זו, בבחירת עבודות פיסול וצילום. בתערוכת האסיף מוצגות עבודותיהם של 20 האמנים שזכו עד כה, כאשר כל אמן מציג עבודה מוקדמת ועבודה מאוחרת. זו הזדמנות לדגום את האמנים השונים בנקודות שונות בחייהם ולהציץ על הדרך שבה אמנותם השתנתה.
דגנית ברסט מציגה עבודה חדשה שנוצרה לתערוכה "דיפטיכון עצוב", הנוגעת לרגע שהיא קוראת לו "נפילה לתוך ההכרה" – רגע של זיהוי. החיפוש אחר הרגע הזה ביצירתה בקע ימים אחדים לאחר רצח רבין, כאשר שמעה את הרופא שקיבל את רבין בחדר המיון מתאר כיצד לא זיהה את רבין שהגיע פצוע, ורק ראה "איש זקן מאוד שפניו לבנים כשלג". היא מנסה לתאר לעצמה ולנו מה קורה ברגע הזיהוי, על ידי שתי סדרות של עבודות, האחת מציגה שיר אשר נותר ממנו רק הניקוד, והשנייה שמציגה את השירים עצמם על רקע שבחרה.
נורית דוד, האמנית הבכירה הראשונה שזכתה בפרס מרגישה צורך להתנצל. היא מתנצלת על כך שעבודתה משתנה כל הזמן, מתפתחת ונולדת מחדש. בעבודה שמוצגת בתערוכה היא מלבישה עבודה ישנה בבגד חדש – תרתי משמע. היא לוקחת עבודות ותיקות ומוסיפה להן מסגרת הלקוחה מעבודותיה האחרונות (בתערוכה "בגדים לשום איש" שהוצגו עד לימים אלו בגלריה גבעון). לטעמי הרעננות והגיוון עובדים היטב, ויוצרים ענין.
שי יחקאלי מציג בתערוכה שתי עבודות "דיוקן עצמי", הראשונה נוגעת בדימויי היהודי הנודד, ואגדת ראשי ציפורים, והשנייה שצוירה על הקוליסה שנותרה בסטודיו שלו לאחר שיצאו ממנו העבודות לתערוכתו במוזיאון, מפרקת את הדיוקן אף יותר, ומותירה ממנו אך רגל.
ועוד בנושא זיכרון, מוצגת כרגע במוזיאון גם תערוכת הדפסים קטנה לזיכרו של משה גרשוני.
פיונה טאן: גיאוגרפיה של זמן
אוצרת: רותי דירקטור
אסיף – עשור לפרס רפפורט לאמן ישראלי צעיר/בכיר
עד 2 בספטמבר 2017
אמנים: נורית דוד, אלי פטל, יאן ראוכוורגר, נטעלי שלוסר, אבנר בן גל, יוסף קריספל, טל מצליח, מלני דניאל, שרון פוליאקין, אורן אליאב, אסף בן צבי, מיכאל חלאק, דגנית ברסט, אלעד קופלר, דוד ריב, איוה כפרי, עדו בר אל, עלמה יצחקי, יאיר גרבוז, שי יחזקאלי
אוצרות: ענת דנון סיון ונועה רוזנברג
מוזיאון תל אביב לאמנות
