לתפוס את הרגע
האמנית קרן גלר לא ציפתה כי נסיעה לחתונה משפחתית בקנדה תוביל לתערוכה החדשה אותה היא מציגה בגלריה רו ארט – "קורל". קרובי המשפחה הפתיעו אותה ברגע האחרון עם בקשה לצלם בווידאו את החתונה, שאותה הוזמנו לתעד שני צלמי סטילס. גלר נענתה לבקשה שלא בהתלהבות יתרה, צילמה וצילמה במשך יום החתונה הארוך. בתוך האולם האורחים אוכלים ושותים, ומחוצה לו – צילומים. הכלה מצטלמת עם השושבינות, ועם החתן ועם האורחים. צלמי הסטילס עובדים במרץ, מחכים לתפוס חיוך, את זריקת הזר, רגע רומנטי. ולצידם גלר עם מצלמת הווידאו, מצלמת את הלפני והאחרי של הצילום. רגע השיא נבלע ברצף של רגעים אחרים, מתאמצים, אין רגע מכריע. החיוך מבליח בשביל הצילום, ושבריר שנייה לאחר מכן נעלם. הכלה נראית מותשת. השושבינות בשמלות תואמות מושיטות זרים, קופצות באוויר שוב ושוב כדי לתפוס זר שכלל לא נזרק. הכלה והשושבינות בוחרות להצטלם ליד מכונת ממכר למשקאות. התוצאה מטרידה ומרתקת. הצופה נע בין התחושה שהכול מבוים, ואלו סטטיסטים המשחקים תפקיד שהצלם נתן להם, לבין האבסורדיות של הרגעים, שמשכנעים באמתותם.
חלל הגלריה הופך למבוך של מסכים – 5 מסכים תלויים בחלל, ועליהן מוקרנים בלופ 10 קטעי וידאו. מכל זווית שעומדים בחלל נראה פסיפס שונה של תמונות נעות – רגעים עייפים שמתאמצים להיות שמחים. הקורל של גלר הופך לשיקוף של חיי הנישואים הצפויים לזוג, מטלטל את החלום הורוד אפרסק שהזוג מביים ושצלמי הסיטלס מנסים להאדיר עבורם.
בחלל האחורי של הגלריה מציגה גלר עבודה נוספת שצילמה בקנדה – גם כאן צילמה גלר צלם סטילס, הפעם כזה שמקצועו לתעד בתים שעברו "home styling" – לפני מכירה הם רוהטו על ידי מעצב מיוחד, כדי להגדיל את סיכויי המכירה שלהם. סגנון העיצוב המצליח מכיל זוגות – זוגות של מנורות שולחן, של תמונות זהות, של כריות, ונעדר ממנו כל סממן של חיים אנושיים אמתיים. חקירה אתנוגרפית של תרבות הצריכה.
כניסה אחת ליד גלריה רו ארט בקריית המלאכה נמצאת גלריה חנינא שמציגה תערוכה מעניינת נוספת ברצף של תערוכות יפות במשכנה החדש. בתערוכה "נשמה שלי" ראומה זוהר חיות חוקרת את עצמה דרך המדיטציה ודרך האמנות. נופים פנימיים, מתוך הגוף ומחוצה לו. זוהר חיות לוקחת תמונות עבר שלה, דימויים של עצמות אגן וראות, ומחברת אותם בקולאז'ים צילומי ובחוט ומחט. החלל יוצר נוף תודעתי מהורהר. דימוי מרחף באוויר, תלוי מהתקרה על שערה משערות ראשה של האמנית. עבודות וידאו קטנות מציצות מתוך אובייקטים. שעון קוקיה שמוותר על מחוגים אך לא על קריאת הקוקו, גפרור שמצית ראייה. רגע מקסים שבו ילדה מציצה דרך הדלת ומבקרת בווידאו המוקרן בחלל. הכל מרחף בחלל משותף, קשור ולא קשור.
