לדון קיחוטה של רועי חן בבימויו של יבגני אריה יש שני פנים – שני שחקנים שמשחקים בתפקיד הראשי. אריה, בהחלטה בימויית ואולי שיווקית מקורית, מציע לנו לראות את ההצגה פעמיים, בגילומם של שני שחקנים שונים – סשה דמידוב ודורון תבורי. כל אחד מהם מביא פרשנות משלו להצגה ולקהל מוצע לבחור בין שתי הפרשנויות. מאחר וראיתי רק את ההצגה בגילומו של דמידוב, קשה לי להכריע אם מדובר בתעלול שיווקי או בבחירה שאכן מוסיפה ערך לצופה.

המחזה "אני דון קיחוטה" מוסיף רובד נוסף לעלילה המקורית, העוסקת בעלילות האביר דון קיחוטה (או דון קישוט, כפי שהוא קרוי במקומותינו) שחי בעולם דמיוני בו הוא אביר שנלחם באויבים לאין ספור כדי לזכות באהבתה והערכתה של דולסינאה. סנצ'ו פנסה, נושא כליו הוא האחראי על השפיות ואיסוף השברים (אלכסנדר סנדרוביץ' אשר עושה בתפקיד מעולה). במחזה העלילה עוברת לבית הכלא – "דון קיחוטה" ו"סנצ'ו פנסה" הם שני אסירים החולקים תא אחד במשך שנים רבות, והפכו לסוג של זוג שמקיים יחסי אהבה, שנאה ותלות. האסיר קיחוטה הוא הספרן בבית הכלא, והוא מקריא לשותפו לתא שאינו יודע קרוא את עלילות הספר. בסוג של הזיה או חלום, הם יוצאים למסעות דון קישוטיים, המסופרת לנו באמצעות תפאורה מרהיבה שבונה סמיון פסטוך ודמויות נוספות שמלוות את האפיזודות השונות – הזונות, כבשים, אסירים וטחנות רוח. ביחד הם נמלטים ברוחם מן הכלא אל מחוזות הדמיון, שכן "האדם תמיד חופשי בתוך ראשו".

בחציה הראשון של ההצגה קיחוטה ופנסה הם אסירים אשר סובלים מידו הקשה של הסוהר. ממציאות הכלא הקשה הם בורחים אל הקריאה החוזרת ברומן "דון קיחוטה". גם בכלא מצליח פנסה להיות נושא כליו של קיחוטה, לשרת אותו ואפילו להכין לו מעדנים. כאשר מוצע לו להשתחרר מהכלא, הוא אבוד. הרצון לצאת לחופשי מתנגש עם החיים המסעירים שהוא חווה עם קיחוטה שלו. ובכל זאת הוא משתחרר בעקבות מאמציה של אשתו, ופותח בקריירה של אופה, מיומנות שרכש בכלא. גורלו של קיחוטה לא שפר עליו – ואולי כן? ללא נושא כליו הוא משתגע ומועבר לאשפוז בבית המשוגעים. שם מטפלת בו במסירות אחות, אשר מקווה שיום אחד יקום ממיטתו ויגלה כי היא דולסינאה שלו. אך קיחוטה ההוזה מעדיף את המסע על פני היעד. את הכיסופים על פני האהבה עצמה.

ומיהו החופשי באמת? האם זהו הסוהר שמנהל מערכת יחסים קורקטית עם אשתו הקרה, האם זהו פנסה אשר פתח לו עסק, או האחות שהולכת כל ערב לביתה? או אולי קיחוטה, שמפליג בדמיונו לכל מקום שבו ירצה להיות? התשובה נותרת אצל הצופה בלבד.

זוהי הצגה סוחפת, עם רגעים נפלאים רבים, גם אם ארוכה קמעה.  הבחירה בכלא לדון בשאלת החופש עשויה להיות מתבקשת, אך ההצגה צולחת את האתגר בהצלחה. בעושר חזותי ומילולי אנו מלווים את גיבורי ההצגה ומצטערים שהם הולכים לדרכם.

"אני דון קיחוטה", תיאטרון גשר
מחזה: רועי חן
בימוי: יבגני אריה
תפאורה: סמיון פסטוך