פסטיבל balkanima בסרביה מאגד סרטי אנימציה מאזור הבלקן ומאירופה, ומציג אוסף סרטים איכותי במיוחד, חלקם עתירי תקציב. השנה הוזמנו מספר סטודנטים מבצלאל להציג את סרטיהם בפסטיבל. הסטודנטים הישראלים התקבלו בחום, השתתפו במפגשי שיח עם הקהל המקומי ונחשפו לעשייה בינלאומית.

אנימציה היא הרבה מעבר לסרטי דיסני ופיקסאר העשויים להפליא. יופיה הגדול בא לידי ביטוי במיוחד בסרטים של יוצרים העובדים ידנית במדיות שונות –  רישום, ציור, צילום, עיצוב. ניתן למצוא אמנים שיוצרים סרטים בסגנון אישי, מצויירים בצבעי מים או צבעי עפרון, מצולמים ומצוירים, ע"י הזזת חול, בstop motion – מגוון החומרים והסגנונות הוא אינסופי.

אני עוקבת אחרי יצירתה של טל קנטור מאז שראיתי את סרט הגמר שלה באירועי In Between  עליהם כתבתי. שם הציגה את הסרט "במילים אחרות" שמנסה לגעת בחוויה של החמצה, ושל הזיכרון הנמוג. לשם כך יצרה שפה ויזואלית ייחודית משלה המשלבת צילום ורישום – רישום על דף ורשמים של הזיכרון. הצילום נמחק, ורק חלקים נבחרים נשארים, והשאר מושלם על ידי רישום בקו.

טל נולדה וגדלה בירושלים בבית פתוח לאמנות. ילדותה כללה לימודים בבית ספר אנתרופוסופי והרבה טבע, ובהמשך לימודים בתלמה ילין. הרישומים והציורים הפכו לסיפורים שהתגלגלו בראש. היא מצאה כהשראה את ריאן לארקין, אנימטור מוערך שסרטו "הליכה" היה מועמד לאוסקר, ונחתה בלימודי אנימציה בבצלאל.

טל מספרת: "חיפשתי דרך לשלב מספר מדיות שאני אוהבת לעסוק בהן באמנות כמו ציור, צילום, כתיבה ותנועה ולתת להם מקום להתקיים יחד. והחיפוש הזה ממשיך עד היום. בעיני למדיום האנימציה יש המון כוח בתקשורת עם הצופה וביכולת שלו להעביר רגש ומסרים מורכבים או מופשטים, ואת זה אני ממשיכה לחפש".

בסרביה הציגה קנטור סרט שהכינה עם שחר דיויס במהלך הלימודים "מתחת לשמש הקטן". הסרט נוצר בהשראת קטע מספרו של יואל הופמן "הלב הוא קטמנדו". זהו סרט מקסים העוסק בחברות בין אדם לג'וק ידידותי. המיוחד לטעמי בסרט הוא עיצוב הדמויות והצילום. הסרט חושף את קרבי העשייה – ומשתמש במרקמי החומרים, בעומק שדה נמוך (עומק שדה הוא מונח בתחום הצילום אשר מציין את החדות לפני ואחרי הדמות המצולמת – מה נראה חד ומה יהיה מטושטש). בובת האיש עשויה מקרטון גלי שטוח שקרביו נחשפים, ואנו נחשפים גם לצידה האחורי – ולחוטי הברזל התומכים את החלקים הנעים. למעשה, כל המרכיבים חשופים בפנינו – הג'וק עשוי מצדפה וחוטי מתכת, הרצפה היא רצפת השומשום הרגילה שאנו מכירים מהבית (לפני שלכולנו היה גרניט פורצלן). ועם זאת, המרכיבים הפשוטים יוצרים דמות מלאת הבעה של אדם – תנועות גוף משכנעות והבעות פנים עשירות. אנו חשים את הבדידות והמלנכוליה של האדם שיוצא למסע בעקבות הג'וק, אנו חשים את השמחה של מי שמוצא לו פרטנר למשחק סוף סוף. גם הג'וק בגילומה של הצדפה אינו יוצר רתיעה, להפך. אמנם הצבע דומה, אך בצורתה החלקה, עם מחוות משעשעות במחושיה, אנו מדמיינים חיית מחמד ידידותית. סרט קטן עם המון רעיונות ייחודיים ועיצוב מקורי.

השפה המיוחדת של קנטור, והפרס לו זכה בצלאל רומזים כי גדל כאן דור מוכשר מאוד של אנימטורים, ועוד נראה יצירות מעניינות. מבטיחה לעקוב.