ג'ק אומר שלום לרהיטים בחדר הקטן בו הוא גר עם אימו. דרכו אנו מקיפים את החדר הקטן ומגלים אותו. גם אם לא קראנו אף מילה על הסרט לפני כן, אנו מבינים כבר בתחילה שג'ק ואימו הצעירה נעולים שם, אך איננו יודעים עדיין מדוע. ג'ק נולד בחדר והוא כל עולמו. אימו מגוננת עליו ואולי גם על עצמה מפני המציאות האכזרית של היותם כלואים ויוצרת עולם דמיוני בו כל העולם מצטמצם לחדר אחד בלבד. כל מה שבטלוויזיה עשוי פלסטיק, ואינו חלק מהמציאות שלהם. הקשר היחיד שלהם לעולם הם ביקוריו הליליים של "ניק הזקן", אשר מביא מצרכים נחוצים. החדר קטן ומצומצם, והסרט דוחס גם אותנו אל תוכו. אנו הרי יודעים שיש עולם שלם בחוץ, ואין שום דבר טבעי או סביר באם וילד בחדר נעול. ככל שהאם (שבחציו הראשון של הסרט אפילו איננו יודעים את שמה) מנסה לנהל חיים רגילים בחדר, כך אנו מתמלאים אימה מאי-הנורמליות של המצב. כאילו עוד מעט גם אנו נשתכנע שזה תקין, שזה בסדר לחיות בחדר קטן שאי אפשר לצאת ממנו ויש לו צוהר אחד בגגו.

אך הבוקר הוא יום ההולדת החמישי של ג'ק, ילד נבון וסקרן. בזמן ביקורו הלילי של ניק הוא יוצא מארון הבגדים, שם הוא ישן בזמן שניק שוכב עם אימו, ומציץ עליהם ישנים. ניק שעד עתה התעלם מקיומו רואה אותו, ועולמה של האם הצעירה מיטלטל. עד עתה הסכינה עם קיום חלקי זה שהוקצה לה בחדר, ויצרה עולם מגונן עבור בנה. אך כפי שברור לה וגם לנו, ניק אינו אדם מיטיב. הוא חטף אותה בהיותה בת 17, וכבר 7 שנים שהיא כלואה בחדרון הצר ונענית לצרכיו. המחשבה שניק עשוי לפגוע בבנה מאלצת אותה לחרוג מהעולם אותו בנתה לה ולג'ק. בפעם הראשונה היא מסבירה לג'ק הצעיר את מציאות חייהם, ומנסה לספר לו על העולם שבחוץ. ג'ק מתקשה להאמין ולבנות מחדש את כל תמונת עולמו, להרחיבה מחדר צר לעולם שלם, שלא ראה מעולם.

אך האם, שכעת אנו יודעים ששמה ג'וי, לא מוותרת ומגייסת את הילד למבצע בריחה בעל כורחו. הילד מתחזה למת והחוטף לוקח אותו מגולגל בתוך שטיח מחוץ לחדר, להיפטר מגופתו. בדקות חדורות מתח אנו עוקבים אחר הבריחה ואחר השחרור של ג'וי אף היא מהשבי. סרט אמריקאי רגיל, היה מסתיים ברגע השיא הזה – הטובים בחוץ, הרשע נלכד, הצדק יבוא על מקומו. אך מאחר ולשמחתי אנו צופים בסרט אירי-קנדי, אנו רק באמצע העלילה.

ג'וי וג'ק בחוץ, מתאחדים עם הוריה של ג'וי, שמשבר החטיפה פורר את נישואיהם. ג'וי, אשר הייתה בסך הכול נערה כאשר נחטפה, התמודדה עם התעללות רגשית במשך שנים, תוך כדי גידול ילד לבדה. החזרה לעולם קשה לה אף מלג'ק, שלא מכיר אותו כלל. בעדינות רבה, כאשר ג'ק במרכז העדשה, אנו עוקבים אחר מסעו מ"חדר", יקום המכיל שני אנשים, לעולם מלא. אנו רואים כיצד הוא לומד ליצור קשר עם אנשים ולהבין את העולם. ודרכו אנו רואים כמה קשה המסע הזה אף יותר לג'וי, אשר מתמוטטת אחרי שעיתונאים מטיחה בה כי יכלה לשלוח את הילד לגדול מחוץ לחדר, שם היה זוכה לחיים "נורמליים".

הסרט לא קל לצפייה, הדחיסות בו גדולה והעולם שהוא בורא, אף שאינו מבוסס על סיפור אמתי, מזכיר סיפורים מזעזעים אחרים שקרו, ואנו צוללים בעקבות הבמאי אל העולם הקטן שאליו הוא מוביל אותנו. מאחר והסרט לא נענה לנוסחאות עלילתיות, המתח נשמר לכל אורכו, ואין כמעט רגע שבו אנו יכולים להרפות ולהתמסר להקלה ושחרור. גם הסוף עדין ומינורי ורומז כי לג'ק וג'וי יש עוד דרך לעבור, אף כי כל אחד מהם מחלים ומסתגל בקצב שלו.

הסרט עשוי מצוין, המשחק אמין ושני השחקנים הראשיים עושים עבודה מצוינת. כמובן שג'ייקוב טרמבלי כג'ק גונב את ההצגה, אך ברי לרסון משכנעת מאוד אף היא, מה שלא מפליא לאור כך שהיא השקיעה חודש מחייה ובודדה את עצמה מהעולם כהכנה לתפקיד. מומלץ, לחזקי הלב בלבד.

במאי: לני אברמסון

תסריט: אמה דונוג, מבוסס על ספרה.