להמציא קולקטיב
עם הרוח החדשה שמביא איתו דורון רבינא למוזיאון תל אביב מגיעה גם התערוכה שנפתחה זה עתה "תוכנית הבראה: Join or Die". רבינא בחר 12 אמנים לתהליך עבודה מתמשך בהנחייתו. במשך 3 חודשים נפגשה הקבוצה פעם בשבוע במטרה ליצור תערוכה משותפת. לאחר דיונים עקרוניים כיצד צריכה להראות התערוכה, האמנים גיבשו לעצמם תוכנית פעולה ואת נושא התערוכה – טיפול והבראה, ויצרו כל אחד בכליו הוא חלק מהתערוכה. התערוכה מוצגת כיצירה משותפת, ללא תוויות שם ליד העבודות שבה.
חלק מהתערוכה יווצר תוך כדי פעילותה – על אחד הקירות עומד קיר קלסרים, שיתמלא במהלך התערוכה על ידי האמנים ביצירות ורעיונות.
חלק מהתערוכה יהיה מרחב פעיל אשר נותר מאחורי דלת סגורה בה יש חלון דרכו ניתן יהיה להציץ אל מרחב ההבראה אשר נמצא מאחוריה – מקום בו ינתנו טיפולים על ידי האמנים לאמנים ולעובדי המוזיאון, ולקהל הצופים לא תהיה כניסה אליו. הרצון של הקבוצה היה לאפשר כניסת אורחים מהקהל לחדר הטיפול – אך שיקולי ביטוח ואחריות מנעו זאת, והמרחב המוזאלי נשאר סטרילי עבור הצופים.
המרחב בו ניתן לצופים להתערב הוא גריד של דימרים, שכמה מהם קשורים לתאורת החלל, כך שהצופים יכולים לקבוע את מידת ההארה של החללים השונים.
התערוכה יפה מאוד, "יפה באופן מפתיע" כפי שאמר ברק רביץ, אחד האמנים המשתתפים, אשר מספר כי מצא את הקונספט של העבודה המשותפת מבהיל בתחילה. אמנים כיום רגילים לעבוד באופן עצמאי ומבודד בסטודיו. יצירת עבודה בתוך קולקטיב אינה מעבר פשוט, בוודאי לא כאשר הקולקטיב נבחר עבורך.
כל עבודה בתערוכה מרשימה ויפה בפני עצמה, והן מחזיקות בסוג של אסתטיקה משותפת. עם זאת, החיבור בינהן נשאר אניגמטי במידה מסוימת.
המילים "כן" ו"לא" עשויות משעווה אדומה שקפאה באמצע נזילה תלויות משני עברי קיר – האם רומזות על הדם שנשפך בעקבות ה"כן" וה"לא" בעולם? ואולי אומר משהו על המוצקות או חוסר המוצקות של העמדות המנוגדות בחיינו?
מולם אופניים שנראות מאוד רגילות, עד שמבחינים בכידון שלהם – העשוי במלאכה עדינה כנחש קשקשים.
לידם, וידאו המוקרן על הרצפה של צלחת מסתובבת, ווידאו אחר שמראה מהלך של גילוח שערות רגליים.
בכניסה – קיר מעוגל לבנים חשופות הבנוי בתוך שער כדורגל, מחווה למונדיאל שהסתיים כרגע, וגם לספורט קבוצתי בן 11 שחקנים ומאמן – 12 איש במשחק קבוצתי. הקיר בנוי בתוך השער, חוסם אותו אך מאפשר כניסה לחלל שבין הרשת לצידו האחורי של הקיר.
מאחורי הקיר נמצא כסא טיפולים שהפך לפריט זוהר – קיבל טיפול הקפי בנורות נאון, הטיפול האישי, שמתבצע בחלל אינטימי הופך לציבורי.
בעבודה נוספת שבה מימד של השתנות אפשר לראות קישוט מוכן מנייר משי תלוי על הקיר, כאשר מדי שעה מותזים עליו מים. המים מורידים צבע מהקישוט אשר נוזל על הקיר ויוצר מעין "ציור פעולה" שהולך ונבנה. כמו קישוטי הסוכה שהפתיעו אותם גשמי הסתיו.
נדמה שיותר מאשר מקשר הנושא "תוכנית הבראה" את העבודות, מקשר אותם דווקא משהו ביתי-משפחתי – הסטה והזרה של המוכר והידוע, אך במידה. אפילו ההצפה של הנוזל השחור באחת מעבודות הוידאו, העודף השמיעתי שהופך לנהר שחור, הופכת לשטיח שחור ורך. למרות יופין של העבודות, ניתן להרגיש כי נוצרו בטווח זמן קצר, ותחושתי היא שיכולנו לקבל משהו עמוק ומטלטל יותר לו היה יותר זמן לתהליך.
תוכנית הבראה: Join or Die
אוצר: דורון רבינא
משתתפים: עידו גורדון, גלי גרינשפן, דרורה דומיני, ליאור ווטרמן, אלינה יקירביץ', רותי סלע, אלי פטל, יעל פרנק, טליה קינן, ברק רביץ, תכלת רם ועירא שליט
עד 1.11.18
