אורי הולבן נולד בשנת 1984 בפרוור באזור המרכז. בזמן לימודיו בבצלאל החל לברר את זהותו המגדרית, מאחר והבין כי העובדה שנולד כנקבה אינה מגדירה אותו כאשה. כיום הוא משוחח איתנו בלשון "אתה" ולא מרגיש צורך להגדיר את עצמו על הרצף המגדרי. המסע המגדרי של הולבן הוביל אותו למסע רוחני ולהבנה שהגוף והחיים לעולם לא יהיו מושלמים, ולכן עלינו לקבל אותם כפי שהם ולהנות מהדרך. בתערוכת היחיד בגלריה המדרשה אנו מוזמנים לחוות את העולם החליפי שהוא מציע לנו – עולם עטוף ומוגן מפגעי העולם.

בכניסה לתערוכה אנו מוזמנים להשיל את נעלינו ולהיכנס לעולם רך בצבעי פסטל. הרצפה והקירות מצופים בלבד ועטויים דימויים. הראשון בכניסה הוא חדר הבנים, בצבעים קרים ובסמלים פאליים.

בהמשך זהו חדר הבנות הורוד, שעל קירותיו כתוב "קרן", שמו הפרטי הקודם של הולבן.

אך חדר הבן והבת אינם באמת נפרדים, החלל שלהם מתמזג לאחד. על הקיר מוצגות גם בובות שיצרו אמנים אורחים: גיל יפמן, הדס גולן, מרב קמל וחליל בלבין.

בטלוויזיה שהיא כביכול של פעם, ועשויה מקרטון, מציג הולבן תכנית טלוויזיה שיצר בדמות תכנית חינוכית לגיל הרך ובה דמויות בעלות מגוון מגדרי. שיתוף פעולה בינו ובין עודד יונס, חן פלמנבאום, דותן מורנו ואסף אלקלעי.

קיר הבנים וקיר הבנות מובילים אותנו פנימה אל הקיר המכריז "איזון", ומציע את האופציה לשלב, או אולי לא להחליט, בין האופציות השונות.

הולבן יוצר עולם צבעוני ומואר. עולם ששפתו שאובה מעולם הפופ, מזמין להנאה מהירה. אך הולבן אינו רוצה בחוויה זריזה וחולפת. הוא מציע לנו להתעלות (trancend – ומכאן שם התערוכה, יחד עם רמיזה לטרנס) ולצאת למסע רוחני, של התבוננות ושלמות. בחדר האחרון בתערוכה יש משקפי VR שלוקחים את הצופה למסע אל מעיין האהבה. גם ה-VR שומר על שפה ויזואלית ילדית, של מגזרות נייר וצבעוניות עזה, עם מוזיקה מהפנטת.

בפגישה ביננו, שאלתי את הולבן על המוטיבציה מאחורי ההצבה השאפתנית. הולבן עונה: "זה חלק ממה שאני רוצה לומר – הנה אני מבפנים, תראו את עצמכם בתוכי. אני מציע סביבה מאוזנת שתאפשר למבקר לחקור את עצמו ולהיות הורה לעצמו". הולבן נראה לי כאורח מעולם אחר שנקלע לכאן בטעות. הוא נושא שליחות של נאורות מגדרית ושלווה פנימית, שטוב יהיה אם נצליח לאמץ.

כצופה, לא בטוח שחשתי את כל הדברים שהולבן מזמין – העירוב המגדרי נוכח, וכאם לנער טרנסג'נדר הרגשתי בו מאוד בנוח. גם ההזמנה לישיבה נמצאת בחלל, אבל מורגשת תאורטית, אולי כי כריות קטנות ויפות אינן כה מזמינות להתרווחות. העולם הילדי נראה לי כמרחב פנטזיה, לפני שכאבי המגדר חדרו והפרו אותו. אבל החלל משרה קסם ויש בו אווירה מקבלת ועוטפת.  עולמו של הולבן עשיר תאטרלי ועשיר, וחלקים ממנו נחשפים רק במעט ובקטן בתערוכה, אך יש מקום לצפות. זו הזדמנות להביא גם ילדים לתערוכה מגוונת וחווייתית.

ומה הלאה? הולבן עובד על אלבום ראשון, ורואה את עצמו מרצה על רוחניות ואמנות חיבור לגוף ותורות בודהיסטיות. נאחל לו בהצלחה.

לצד תערוכתו של הולבן, מוצגת תערוכה מעניינת של "ציורי הילדים" של רפי לביא ונותנת פתח להצצה לתוך צורת המחשבה שלו. חלק מהציורים הזכירו לי את פול קלה ודמויותיו העגולות – גאומטריות.

בכניסה לגלריה מוקרנת עבודת וידאו לא קלה לצפייה של ארקאן אוזגן, בה מתאר מוחמד, ילד בן 13, פליט סורי אילם, את עלילותיו במהלך הבריחה מסוריה. המחוות הגופניות שבהן הוא מדבר מצמררות וקשות ממילים.

אורי הולבן | טרנסנדר

אוצר: אבי לובין

רפי לביא | ציורי ילדים

אוצרים : בנו כלב ואבי לובין

ארקאן אוזגן | וונדרלנד

אוצר : אבי לובין

גלריה המדרשה, הירקון 19 תל אביב

נעילה:  28.12.2019