סאהר מיעארי הוא אמן ערבי יליד כפר מכר בגליל. האם יש להחרים אותו בגלל שהוא ערבי? כך חשבה מנהלת מוזיאון הכט, שביטלה שיח גלריה בהשתתפותו במוזיאון, רק מסיבה זו. אפילו לא טרחה לייחס לו איזה אמירה קונטרוברסלית, או "אי נאמנות". עצם היותו ערבי, פלסטיני, היא כבר בעיניה סיבה לפסילה.

האירוע המביך, שאין דרך שלא לראותו כגזעני, מפלה אזרח ישראלי, אדם, רק בשל מוצאו. בתגובה בחרו במדרשה לאמנות בבית ברל (שבו למד מיעארי לתואר הראשון) לפתוח לאמן תערוכה בתחומי המדרשה. דיקן המדרשה גיא בן נר אמר כי לא יתכן להפלות אדם בשל מוצאו, והפעולה שיכול היה לבצע כמחאה על האקט של מוזיאון הכט היא פתיחת התערוכה, פעולה מיידית בשדה האמנות, תערוכה לאמן מוכשר וראוי.

עיסוקו של מיעארי הוא בפועלי הבניין הערביים הבונים את הארץ. מיעארי עצמו עבד בבניין לפרנסתו בתחילת דרכו. הערך של "עבודה עברית" הוחלף ב"עבודה ערבית" – עבודה בשכר נמוך ובתנאי סיכון שמבצעים פועלים ערביים מהארץ, ומשטחי הרשות הפלסטינית.

מי יבנה יבנה בית בתל אביב?
אנחנו החלוצים
נבנה את תל אביב…

אצל לוין קיפניס, החלוצים בונים את תל אביב. אך זה מכבר, חלוצים נמצא רק במגרש כדורגל ולא באתרי בנייה.

ב"ערבב את הטיח" של אהוד בנאי, אחמד מרצועת עזה הוא אשר בונה את הבתים בתל אביב.

מיעארי חוזר אל החלוצים דרך הפסוק "באחת ידו עושה במלאכה" מספר נחמיה, שהיה הרוח המנחה של החלוצים. את הפסוק הזה הוא רושם בעברית אך באותיות ערביות, על רקע אדום. בכך הוא רוקם את שכבות ההוויה הישראלית – התנ"ך, האתוס החלוצי ומציאות היום יום לדימוי אחד.

בעבודה אחרת הוא מקרין על אגן בנוי מלא שמן שרוף, שחור משחור וידאו המתעד פועלי בנין בעבודתם. שתי העבודות משתלבות היטב בחלל הדהוי שבו הן מוצבות, הקפטריה הנטושה של המדרשה, שהופכת למעין מקדש רעוע עם עמודי התמך שבמקום.

לא בטוח שאמנות היא הדרך שבה תמוגר הגזענות, אבל לפחות כאן שוויון הוא ערך יסוד.

סאהר מיעארי / טרופיקל היט

אוצר: גיא בן נר, דיקן הפקולטה לאומנויות – המדרשה

קמפוס המדרשה לאומנויות, בית ברל

פתיחה 29.1.2020

נעילה 29.2.2020